מה מבדיל ומייחד את עבודת האדריכל מאמן?

מה ההבדל בין אדריכלות לאמנויות אחרות, ציור או פיסול למשל? 

או במילים אחרות מה ההבדל בין אדריכל למעצב מוצר, לאמן או צייר?

לכאורה המושגים בהם אנו עסוקים בבואנו לבחון יצירה אמנותית זהים בשני המקרים, בשני המקרים באמנות או באדריכלות המושגים איתם אנחנו בוחנים את היצירה הם מושגים כמו: צורה, צבע, מאסה, קומפוזיציה וכדומה


כך זה אכן נראה במחשבה ראשונה, אבל בהתבוננות מעמיקה יותר נבחין במרכיב

משמעותי ביותר המבדיל את האדריכלות מכל שאר האמנויות, והוא

 החלל!

 

 

האדריכל יוצר חלל

 

אכן האדריכל "מתעסק" בכל המרכיבים שיוצרים הבעה פלסטית אבל הוא קודם לכל

ולפני הכול יוצר חלל, האדריכל "ממשש " בידיו ונוגע באופן אינטנסיבי בחומרים

רבים, בעץ, באבן, בזכוכית וכו' אבל "החומר" המרכזי שהוא לש בידיו הוא ה"אין חומר"

החלל.

 

"כשבוחנים מבנה בקטגוריות הנ"ל בלבד,[ צורה, צבע, מאסה, קומפוזיציה] מתייחסים אליו בבחינת השטח והחוץ כאילו היה פסל ותמונה מצוירת - תופעה פלסטית בלבד, ומתעלמים לחלוטין מהחלל."[ברונו צבי]

 

האמת היא שבמשך אלפי שנים היה לאדם פחד קמאי מן החלל, מהריק של מקום חלול,

במשך אלפי שנים מן הפרהיסטוריה ועד לפנתיאון ( כנסיה רומית עם כיפה אדירת מימדים

המהווה אחת מנקודות הציון המשמעותיות ביותר בהתפתחות הסגנון הרומי בארכיטקטורה) האדם הקים אנדרטאות ומקדשים תוך נתינת עדיפות ראשונה לערכים הפלסטיים כמו פיסול גדול מימדים, תוך הזנחה ודיכוי של החללים שבתוך הגופים.

 

התודעה החללית נתעוררה באיחור רב בהיסטוריה ובחווית האדם. ועד היום חסרה למרבית

האנשים, ואף למלומדים שבהם, כל רגישות חללית, הם נעצרים במעטפת, בקופסה הבנויה

מבלי "לראות" את החלל.( ברונו צבי " בחללה שחל אדריכלות").

 מה מבדיל ומייחד את עבודת האדריכל מאמן?p>

 

יצירת אווירה ע"י חלל

 

כשאנו בונים בנין אנו מנתקים כמות מסוימת של חלל, סוגרים אותה מסביב וסוככים עליה מלמעלה, ובעצם כל האדריכלות נולדת מתוך תהליך זה.

מהבחינה הפיזית הגבלת החלל היא מטרתה של הבניה אולם מהבחינה האסתטית חשיבותו של החלל גדולה עוד יותר, האדריכל מעצב את החלל כשם שהפסל מעצב את החומר, והוא מבקש לעורר באמצעות החלל מצב רוח מסוים בנפשם של הבאים לתוכו.

 

לדוגמא: רובנו מכירים מבנה של כנסייה עתיקה,שבנויה משני שורות עמודים באורך מסוים, כשאנו רואים פרספקטיבה ארוכה זו של עמודים נוצרת אצלנו תחושה של תנועה, ואנו כמו מתחילים לצעוד ולהתקדם מאלינו, אפילו כשאנו עומדים דום...

העין נמשכת אחרי אותה פרספקטיבה ובדמיון אנו הולכים אחריה, כשהחלל הוא שלוחש לנו שננוע, ומכיוון ש"התחלנו" בתנועה אנו מצפים גם לסיום לנקודת שיא משום שאנו מורגלים שלכל תנועה יש תכלית, ותנועה ללא תכלית היא לא תנועה אנושית, ולכן נצפה במקרה של הכנסייה למשל, לסיום התנועה בחלון גדול שממשיך את המבט לנוף למשל או לאלמנט אחר משמעותי ולא לסיום סתמי בקיר.

 

מצד שני חלל סימטרי שמידותיו מותאמות יפה לגוף האדם, אינו מזמין לתנועה בכיוון אחד

יותר משהוא מזמין בכיוון אחר, דבר זה נותן לנו שיווי משקל ורגש של שליטה, תודעתנו

חוזרת בקביעות אל המרכז, וחוזרת ונמשכת החוצה בכל הכיוונים

 

 

גורמים המשפיעים על החלל.

 

על האדריכל לדמות ולצייר ברוחו אלו הם הערכים החלליים הנובעים בכל מקרה ומקרה

לגופו, כאשר בראש ובראשונה יש לקחת את מימדי החלל, אבל לא רק זאת, הרבה גורמים

נוספים משפיעים על החלל:

 

משפיעים האור ומקום הצללים - מקור האור מושך את העין, משום שהוא יוצר בנו את הרושם כאילו יש לו תנועה עצמאית משלו.

 

משפיע הצבע - רצפה כהה ותקרה בהירה מעוררים תחושה חללית שונה לגמרי מזו שמתעוררת בהשפעת תקרה כהה ורצפה בהירה

 

 משפיע המיקום של החלל - משפיעה עצם צפייתנו הנקבעת ע"י החלל שממנו יצאנו לפני רגע.

 

 משפיע אופים של הקווים השונים -  הדגשת הקווים האנכיים יוצרת כידוע רושם של חלל גבוה יותר, ואילו הדגשת הקווים האופקיים יוצרת רושם של היקף גדול יותר ועוד...

 

מכאן שאי אפשר לקבוע פרופורציות קבועות של החלל ולטעון שהן בהכרח נכונות מבחינה

אדריכלית בכל מקרה, הדבר יהיה תלוי בכל חלל וחלל לפי הצורך. .( תרגום חופשי מתוך דברים של מבקר האמנות "ג'פרי סקוט").

 

מכאן נובעת מסקנה פשוטה, שהיא הפוכה מהחשיבה הרגילה המקובלת, החשיבה הרגילה מתייחסת ישירות לאלמנטים שתוך החלל, אבל מה שיוצר את הדרמה האדריכלית הוא קודם כל ודווקא החלל עצמו!

אדריכל טוב יידע איך למקם את האלמנטים בחלל באופן ידגישו ויעמיקו את החלל עצמו.

 

המאמר באדיבות

  • אביאב אדריכלים
  • קליק לחיוג: 03-5253326
  • טלפון:
    03-5253326
  • כתובת:
    מגדל הלבנון 50/4 מודיעין
  • אתר:

תגובות