רקע היסטורי: פינוי ובינוי


                                                       ההסדרים של פינוי ובינוי


 רקע היסטורי: ההסדרים של פינוי ובינוי אינם חדשים בחקיקה  הישראלית וכבר בשנת 1965 חקקה הכנסת את חוק פינוי ובינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה 1965, שכלל הסדר שכזה. חוק זה בא לענות על הצורך לחדש שכונות ישנות שנבנו באיכות בנייה נמוכה בתקופת העלייה הגדולה של שנות החמישים. החוק מסמיך את הרשות שהוקמה על-פי החוק להכריז, באישור הממשלה, על אזור שיקום או על מבנה שיקום, לתכנן את שיקומו ולפנות את המתיישבים של האזור בכדי לבצע פעולות של התחדשות עירונית וכמובן בנייה מחדש. עם זאת, ההסדר הנ"ל לא היה מבוסס על הסכמה בין הרשות הרשות הציבורית לבין הדיירים במתחם והפיצוי שניתן להם לא היה בדירות חדשות במבנה עצמו אלא בתשלום במזומנים על הפקעת דירותיהם.

כדי לאפשר את פיצוי המתיישבים מהאזור, סעיף 34 כאמור, מסמיך את הרשות לבקש משר האוצר להפעיל את סמכותו לפי סעיף 3 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור),1943, ולהפקיע את המקרקעין המוכרזים לטובת המדינה. גם תשלום הפיצויים על פי סעיף 37 לחוק, נעשה לפי פקודת הקרקעות,תוך ביצוע התאמות נדרשות בין שני החיקוקים. על-פי החוק, בעלי הזכויות במקרקעין יהיו זכאים לפיצויים לפי שווי מקרקעיהם במכירה "ממוכר ברצון לקונה ברצון", כפי שהיה ערב פרסום ההודעהרקע היסטורי: ההסדרים של פינוי ובינוי המוקדמת לפי סעיף 17 לחוק המכריזה על האזור כאזור פינוי ובינוי. סעיף 37(ג) לחוק מסמיך את שר הבינוי והשיכון ואת שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להעניק פיצויים גם לבעלי זכויות שאינם רשומים על המקרקעין, כגון אנשים המחזיקים בקרקע בפועל הגם שאינם בעלי המקרקעין, ולקבוע את שיעור הפיצויים שיש לשלם להם במקרים אלה.

כדי לאפשר את פיצוי המתיישבים מהאזור, סעיף 34 כאמור, מסמיך את הרשות לבקש משר האוצר להפעיל את סמכותו לפי סעיף 3 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור),1943, ולהפקיע את המקרקעין המוכרזים לטובת המדינה. גם תשלום הפיצויים על פי סעיף 37 לחוק, נעשה לפי פקודת הקרקעות,תוך ביצוע התאמות נדרשות בין שני החיקוקים. על-פי החוק, בעלי הזכויות במקרקעין יהיו זכאים לפיצויים לפי שווי מקרקעיהם במכירה "ממוכר ברצון לקונה ברצון", כפי שהיה ערב פרסום ההודעה המוקדמת לפי סעיף 17 לחוק המכריזה על האזור כאזור פינוי ובינוי. סעיף 37(ג) לחוק מסמיך את שר הבינוי והשיכון ואת שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להעניק פיצויים גם לבעלי זכויות שאינם רשומים על המקרקעין, כגון אנשים המחזיקים בקרקע בפועל הגם שאינם בעלי המקרקעין, ולקבוע את שיעור הפיצויים שיש לשלם להם במקרים אלה.

חוק זה נועד להסדיר את פינוים של אזורי שיקום בצורה "כפייתית" ולא היווה פינוי בינוי אמיתי, שכן הוא לא כלל הסדר להחזרת התושבים למתחם הישן. הפתרון של פינוי הדיירים על ידי הפקעת דירותיהם ללא שיתוף פעולה עמם איננו תורם לסיכויים של מימוש הפרויקט (פינוי בינוי), והוא גם מעורר שאלות חוקתיות לגבי זכויות הקניין שלהם. לפיכך, לא פלא הוא הדבר כי פינוי בינוי על פי חוק זה כמעט ולא בוצע והוא לא מהווה את המודל לפיו יתממשו פרויקטים כאלה מסוג התחדשות עירונית בעתיד.

בהמשך, הנושא של פינוי ובינוי עלה על סדר יומה של הממשלה בשנת 1996 שהחליטה להקים ועדה (ועדת אגיס)  שהמלצותיה לבצע פרויקטים של פינוי ובינוי על ידי מתן תוספת אחוזי בנייה למתחמים אלה אושרו ב- 13.9.98 על-ידי הממשלה בהחלטה 4342. בעקבות החלטה זו משרד הבינוי והשיכון החל בישום המדיניות החדשה על ידי מינוי חברות מנהלות אשר תפקידן היה לגבש את ההסדר לגבי שכונה ספציפית ולהוביל את הפרויקט בשלביו הראשונים. לפי התכנית, העסקה עצמה עם הדיירים הייתה צריכה להיעשות על ידי יזם פרטי, ולחברה המנהלת הוקנו בלבד סמכויות רק בכל הקשור לתכנון.


** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ/ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתכמת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות

תגובות