"הקיבעון האנטי-אורבני הגיע לנקודת המפנה" - כתבה נעמה ריבה בפוסט מעניין. לטענתה משבר הדיור נובע מקיבעון של תושבי ישראל באשר לעיר, קיבעון שגורם לרבים להעדיף את הפרבר. מעניין לבחון את הקביעות האלה לנוכח המחאה שאנו רואים כעת גם בניו-יורק, ברצלונה וערים אחרות. ערים שאפילו לטענתה הן המודל המוצלח.
בזמן האחרון אפשר לקרוא הרבה מאד כתבות ובלוגים שטוענים שהם יודעים מדוע קמה המחאה ומהו הפתרון הנכון לה. "הכל בגלל _____ (מלא את החסר) !!". בדרך כלל מלווה את הטענה גם המחשבה שאפשר להוביל את המחאה הזו לכיוון הנכון ושהנה, הנה, בא התיקון. זאת מחשבה נחמדה אבל היא דומה למחשבה של גולש גלים שהוא זה שמוביל את הגל וקובע את כיוונו.
אין קשר בין המשבר הנוכחי והעירוניות הטובה יותר או פחות של הערים בישראל. זה משבר עולמי שעיקרו כלכלי והוא נובע מהעובדה שאנשים משכילים, בוגרי אוניברסיטאות, מגלים ש"זה לא כמו שהבטיחו לנו! למדנו שנים ועכשיו אנחנו עובדים ועובדים ולא מגיעים לשום מקום."
"משבר הדיור הנוכחי שפוקד את ארצנו ויחד עימו ההתרעמות על היוקר המחייה שקשורה אליו באופן ישיר, איננו הראשון ולא השני. משבר זה הוא תוצר של קיבעון מקומי בן למעלה מ-60 שנה." כותבת נעמה וממ
שיכה, "התפיסה הישראלית והקיבעון האנטי אורבני, המושרש בקרב תושביה, שאומר כי המגורים בעיר הם המוניים, צפופים, לא נעימים, מלוכלכים ואין בהם כל חיבור לטבע, היא התפיסה אשר הולידה מצב בו, לרבים מתושבי המדינה אין קורת גג בטוחה ורבים מהם לא מוצאים פרנסה הולמת במרחק נסיעה, או הליכה סביר. התפיסה כי הכפריות היא המענה הנכון למגורים, תפיסה שהופנמה בקרב תושבי המדינה איננה עומדת במבחן המציאות במדינת ישראל בפרט ובעולם בכלל. עיר איננה נתיבי איילון, תחנות רכבת בלתי אנושיות ומגדלי מגורים נטולי קומת מסד."
במאמר ישנה התעלמות מוחלטת מהעובדה שיכול להיות, רק יכול להיות, שאנשים יודעים מה טוב בשבילם יותר ממה שמתכננים עבורם אדריכלים. יש לא מעט קיבעון מחשבתי בצד הבועה התל אביבית שבטוחה שכולם היו רוצים לגור שם אילו רק יכלו. יש לא מעט אנשים שבחרו מרצונם הטוב לגור ברעננה, או אפילו בזכרון יעקוב (אלוהים ישמור). אנשים שחושבים שחיי הקהילה בתל מונד טובים יותר מאשר חיי הקהילה במגדלי YO או מתחם רוטשילד. חלק מהם אפילו מצאו עבודה מחוץ לתל אביב, ברצלונה וניו-יורק.
