תמונות מחיי אישה - תערוכת יחיד לאמנית דבי אשרת

תמונות מחיי אישה - תערוכת יחיד לאמנית דבי אשרת

פתיחה חגיגית : יום חמישי, 22.2.2024 בשעה : 19:00
אוצרת : אילנה כרמלי לנר

תערוכת היחיד של האמנית הרב תחומית דבי אשרת, המתקיימת לא באקראי, בחודש האישה הבינלאומי, עוסקת בהיבטים שונים של חייה כאישה.
דבי היא רנסנס של תרבות, של אסתטיקה, של יופי מעצים ושל שימת לב לפרטים הקטנים. היא קלאסיקה, והיא משוחחת שיחה אינטימית נשית ופרטית עם כל צופה וצופה ביצירותיה.
התערוכה הנוכחית היא סיכום זמני כאשר אשרת מושכת חוטי קווים המסתעפים ומסתבכים ממנה החוצה. מסעות של התפתחות, מסעות של ילדות ובגרות, מסעות נשיים, מסעות רגשיים, מסעות של כאב.
התערוכה משולה לזרקור המאיר אירועים של שמחה ושל עצב, אירועים
של ילדות ואבלות, אירועים של בגרות והתבגרות, אירועים של נוכחות וטקסיות.
היצירות משקפות את כברת הדרך שעברה האמנית בחייה, בכל הנוגע לעיסוק בנשיות, ובאופן ספציפי במורכבות שבין אינטימיות ובין בדידות. המעברים והחיבורים בין המחט הפוצעת את הבד, ובין ה"נקיות" שלו, יוצרים מערכת מורכבת, שבבסיסה תלות אינהרנטית בחומרים השונים, השואפים לעצמאות אך מתמזגים לכדי קולאז' שלם.

באמצעות צבעוניות זהירה היא מייצרת משחק עדין בין עולם האופנה לבין עולם כלל לא זוהר של קושי והתמודדות. יש שהרקמה מופיעה כמשטח של צבע, ויש שהיא נוכחת כרישום צבעוני מרומז ורווי תנועה. סופרפוזיציה של רקעים בצבעים "טבעיים" המתאחדת על ידי חוט שלפעמים מספר סיפור ומעורר זיכרון.

העבודות מעלות שאלות של מלאות מול ריקון, של חיוניות מול כמילה, נגיעות מוחבאות של אבל, מודע או לא מודע בחלקו.
היא עוסקת בחקירת חומרים והבאתם לתוצרים סימבולים: מאז ומתמיד בחרה דבי בהתהוות נשיותה ומשמעותה. נשיות מופנמת ומוחצנת (בניגוד להווייתה שלה), המשתקפת בהיבטים תרבותיים וטקסיים שונים, בכוחה של אישה ובאסתטיקה שלה לאורך כל מסע חייה.

היא רוקמת סיפורים בתה, מציירת, רושמת, צובעת ורוקמת על שקיות תה משומשות (Ready Made, מחזור וקיימות), וכדבריה: "כך אני מצליחה להחיות חומר ישן ולחבר את הפרטים הקטנים לשלם הגדול מסך חלקיו.
אני רוקמת את רקמת חיי, מתכתבת עם עולם הקראפט, עם מלאכות נשיות קדומות המהדהדות את שפתה של "האם הגדולה". כך אני יולדת ויוצרת את החדש העכשווי האקטואלי שלי."
יצירותיה מעבירות סוג של געגוע, תום, והזמנה להתבוננות פנימית, זרקור על מסתורין, סוד שצריך לפענח, משהו שמצריך חיפוש עצמי.

תהליך היווצרות החיים והלידה אף הוא מקבל מקום בתערוכה זו, והיא אומרת: "הוא מרכיב חשוב בחיי כאישה . . . פיזית בלידת ילדים ורוחנית כאשר אני מגלה את עצמי, "יולדת את עצמי", ומתמודדת עם המציאות הפנימית והחיצונית בכל פעם מחדש".
כמאסטרית ברייקי דבי משלבת את הידע שלה ומחברת אותו לאמנות:
"כנשים אנו נוגעות באנשים רבים. אנו יודעות שכף ידנו היא מעין חיישן. אנו קוראות את האדם בו אנו נוגעות, בין אם בחיבוק או בליטוף, או רק על ידי מגע בכתף. אם אנו מחוברות ל- La Que Sabe, אנו יודעות מה אדם אחר מרגיש כשאנו חשות אותו בכפות ידנו. יש הקולטות את המידע בצורת תמונות או אף מילים, המלמדות אותן על מצב הרגש של הזולת. ניתן לומר שבידיים יש רדאר כלשהו. הידיים אינן רק קולטות, אלא גם משדרות . . . . ידיעה הזו הייתה והיא עדיין נחלתן של נשים זה מאות בשנים, והועברה מאם לבת".
מתוך: "רצות עם זאבים" – ארכיטיפ "האישה הפראית" – מיתוסים וסיפורים,
 מאת קלאריסה פינקולה אסטס.

מספר יצירות המוצגות בתערוכה, נוצרו בעקבות סיפור אישי כואב שחוותה המשפחה. אשרת חשפה באומץ את סיפור חייה של ביתה הסובלת מפוסט טראומה עקב התעללות נפשית שחוותה על ידי מפקדה במהלך שירותה הצבאי.
היצירות נוצרו בעקבות שירים, מכתבים ומשפטים מיומנה האישי של הבת שעובדו על ידיה ליצירות אמנות.
"הקול הוא קול הבת והידיים ידי האם".
יצירה ייחודית שתוצג היא מעין שמיכה שמטרתה לעטוף ולחבק את נגה באנרגיות של אהבה וחום מכל אחת ואחד שהנושא נוגע לליבו, ושיתף/ה מלל, סימבול או ציור המשמשים חלקים של פסיפס טלאים ענק שחוברו ליצירה אחת גדולה באורך של למעלה מ- 3 מטר.

סימבולים של שמלה שיוצגו בתערוכה משמשים ככיסוי לימים יפים וטובים, ומהווים עזר ליציאה מהשתבללות פנימה, אל העולם החוצה.
אומרת דבי: "אני רואה את החיים כשילוב של גם וגם . . . גם כאב וגם שמחה, גם מר וגם מתוק. השמלה מסמלת בעיני משהו נשי, רך, חיובי, יפה  ומשחרר.

במסגרת הנושא "מצמיחה כנפיים ועפה לחופשי", אשרת מבטאת את כמיהתה להתרומם מעל קשיי היום יום ומורכבות החיים, להשתחרר ולעוף לחופשי.

נעילה : 19.3.2024
שעות ביקור בתערוכה : א'-ה'  09:00-17:00



"Pictures from a woman's life"
A solo exhibition of the artist Debbie Oshrat
At the design terminal
32 Ehud Kinnamon Street, Bat Yam
Grand opening: Thursday, FEB 22nd 2024 at: 19:00
Curator: Ilana Carmeli Lanner

The solo exhibition of multidisciplinary artist Debbie Oshrat, is not by chance, being held during the International Women's Month, deals with various aspects of her life as a woman.
Debbie is a renaissance of culture, of aesthetics, of overwhelming beauty, and attention to smallest details. She is a classic, and she conducts an intimate feminine and private conversation with every viewer of her artworks.
The current exhibition is a temporary summary as Oshrat pulls threads of lines that branch and tangle out from her. Voyage of development, voyage of childhood and adulthood, female voyage, emotional voyage, and voyage of pain.
The exhibition is like a projector which lights events of joy and sadness, events of childhood and mourning, events of maturity and adolescence, events of presence and ceremonies.
The artworks reflect the artist's voyage during her life, as far as dealing with femininity, and specifically the complexity between intimacy and loneliness. Transitions and connections between the needle that wounds the fabric, and its "cleanliness", produce a complex system, that is based on inherent dependence on various materials used, which strive for independence, but merge into a complete collage.
Through careful coloring she creates a delicate play between the world of fashion and the non-glamorous world of difficulty and struggle. Sometimes the embroidery appears as a surface of color, and sometimes it is there as an implicit color drawing saturated with movement. A superposition of backgrounds in "natural" colors are united by a thread that sometimes tells a story and evokes a memory.

The artworks raise questions of fullness versus emptiness, of vitality versus wilting, hidden touches of grief, weather conscious or partially unconscious.
She investigates materials and brings them into symbolic products: Debbie has always chosen the genesis of her femininity and its meaning. Introverted and extroverted femininity (as opposed to her own being), which is reflected in various cultural and ritual aspects, and women’s strength and aesthetics, throughout her life voyage.

She embroiders stories in Tea, draws, renders, paints, and embroiders on used tea bags (Ready Made, recycling and sustainability), and in her own words: "This is how I manage to revive old material and connect small details into a greater whole, which is bigger than the sum of its parts.
I embroider my life path, correspond with the craft world, with ancient female crafts, that echo the language of the "Great Mother". This is how I give birth and create my new contemporary and actual art."
Her artworks convey a kind of longing, innocence, and an invitation to introspection, a spotlight on mystery, a secret that needs to be figured out, something that requires self-searching.

The process of formation of life and birth is also given a place in this exhibition, and she says: "It is an important component of my life as a woman ... physically when giving birth to children and spiritually when discovering myself, "give birth to myself", and face the inner and outer reality every time anew."
As a Reiki master Debbie combines her knowledge and connects it to her art:
"As women we touch many people. We know our palm is a kind of sensor. Whether in a hug or a pat or just a touch on the shoulder, we take a reading of the person we touch. If we are connected in any way to La Que Sabe, we know what another human feels by sensing them with our palm. For some, information in a form of images and sometimes even words come to them, informing them of the feeling state of others. One might say there is a form of radar in the hands.
Hands are not only receivers but transmitters . . .
This is women’s knowledge through the centuries, handed down mother to daughter."
From: "Women Who Run with the Wolves" – Myths and Stories of the Wild Woman Archetype, by Clarissa Pincola Estes.

Some artworks presented in the exhibition were created following a painful personal experience of the family. Oshrat bravely reveals the life story of her daughter who suffers from post-trauma due to mental abuse she experienced from her commanding officer during her military national service.
Artworks were created following poems, letters, and sentences from her daughter’s personal diary and were processed into pieces of art.
"The voice is the daughter’s voice, and the hands are the hands of the mother."
A unique artwork that will be presented is a kind of a blanket intended to wrap and embrace Noga with energies of love and warmth from every one whose heart was touched by her story, and shared a text, a symbol or a drawing that were used to assemble a large quilt, over 3 meters long.

Symbols of dresses presented in the exhibition are used as a cover for beautiful and better days, and as an aid to exit from an “inside snailing” into the outside world.
Debbie says: "I see life as a combination of both and both . . . both pain and joy, both bitter and sweet. To me, a dress symbolizes something feminine, soft, positive, beautiful, and liberating.

As part of the theme "Growing Wings and Flying Free", Oshrat expresses her longing to rise above the difficulties and the complexities of every day’s life, . . . to break free and fly away.

Exhibition Ends: MAR 3rd 2024
Exhibition visiting hours: Sunday – Thursday, 09:00 –17:00