האם אדריכלות היא מעשה פוליטי?

מאמר שפורסם בשבוע האחרון ב"הארץ" חושף כי שיטת מכרזים חדשה של משרד השיכון מאלצת משרדי תכנון לעבוד גם מעבר לקו הירוק אם ברצונם לזכות במכרזים ממשלתיים: "המשרד פרסם באחרונה מכרז לתכנון שכונות במספר ערים ויישובים בישראל, המקובצים באשכולות, שכל אחד מהם כולל גם התנחלות. המכרז כולל בניית יותר מחמשת אלפים יחידות דיור בהתנחלויות גבעות, מעלה אדומים ואפרת."


מספר משרדי תכנון כבר החליטו לא להשתתף במכרזים מסוג זה, וכפי שהדברים נראים מאגר האדריכלים הזמינים שיכולים לגשת למכרזי משרד השיכון פשוט יקוצץ.


__img__

במאמר תגובה של א.זנדברג , היא תוהה האם "הפעם האדריכלים בארץ ירהיבו עוז להודות בקשר בין תכנון לפוליטיקה ויסרבו לשתף פעולה?"
"במכרז החדש שיזם, משרד הבינוי והשיכון עושה מה שהאדריכלים והמתכננים מעולם לא העזו, ומכניס את הפוליטיקה למקצוע בדלת הראשית. עכשיו תורם של המתכנניםאריאל. מתוך ויקיפדיהת הפוליטיקה שלהם על השולחן, להשיל מעליהם את המסווה הא־פוליטי, להוקיע בפומבי את המשך התכנון והבנייה בשטחים - ולסרב לשתף פעולה. להגיד לא לתכנון של עוד 20 אלף יחידות דיור בשטחים, וגם לא לתכנון של עוד יחידה אחת. זו יכולה להיות שעתו הגדולה של התכנון בישראל ותרומתו לשלום".

זו כמובן אינה הפעם הראשונה בה מקשרת זנדברג בין פוליטיקה ואדריכלות, והיא טועה. אדריכלות, כמו עיצוב וכמו תכנון ערים הם מקצוע. כמו גנן, עיתונאי או סופר, אתה יכול להחליט לעבוד במקום מסוים או לא לעבוד בו אבל עד כמה שנרצה להחמיא לעצמנו, ההחלטות הפוליטיות של איפה לבנות ומה לבנות לא מתקבלות בדרג של עיתונאי, גנן או אדריכל. כשאתה טוען (כמו זנברג) שכל החלטה אישית היא גם פוליטית אתה מרוקן את הטיעון שלך עצמך מתוכן. אתה למעשה אומר "אדריכלות היא מעשה פוליטי בדיוק כמו עיצוב שיער". אבל אם זה ככה, למה להיטפל לאדריכלים דווקא ולא למעצבי שיער?

עכשיו תורה של זנדברג להשיל את העטרת הפוליטית הצדקנית שמטילה עליה מערכת "הארץ" ולסרב לשתף פעולה. להגיד לא לכתיבה של אותו מאמר עם אותו טיעון. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של זנדברג, היא יכולה להפסיק לסקר פוליטיקה ולחזור ולעסוק באדריכלות.
(אה, תראו, גם אני יכול לכתוב בפאתוס).

העיתונאי היחיד במדינה שקובע איפה בונים יושב בכיסא שר האוצר, כשמעליו ראש ממשלה המתהדר גם בתואר בארכיטקטורה.

תגובות