בפרובינציה הגודל הוא הדהוד גרוטסקי של מרכז האימפריה, לא כורח בלתי נמנע. קל מדי לאמץ אותו כגזרת גורל, להתמוגג מהחירות המבנית שמאפשרת ההכלאה בין שיטות וחומרי בנייה מודרניים לכסף של כלכלת השוק החופשי.
...שיטה כלכלית כזאת... עתידה בסופו של דבר לקרוס לתוך עצמה, ממש כמו עוד מגדל שאיבד מזוהרו. אתה ייעלמו גם תוצריו הבלתי מנוצחים של עולם הבנייה היזמי, אלה שבפניהם נדרשת העיר לכרוע ברך.
את מקום אנדרטאות הנצח שאחריתן הרס קולוסאלי יתפסו שוב בניינים הפיכים, כמו צריף העץ של בית העם התל אביבי, כמו מבני הכורכר של גימנסיה הרצליה, אלה שנעלמו בלי להותיר עקבות, משאירים אחריהם אדמה חולית בתולית למראה.
__img__
במאמרו הנוקב והחשוב בכתב העת הדיגיטאלי "אלכסון", כותב אור אלכסנדרוביץ', על הקשר שבין הון ליזמות, לתהליכי בניה, לאורך ואורח חייו של בניין, של מגדל.
"המירוץ לגובה" בעולם.. החל בעיר ניו יורק. מי יבנה גבוה יותר, חזק יותר, ולמי יהיה גדול יותר?
מרדף האנושות אחר כוח ושליטה, הבאים לידי ביטוי בבניינים, הוא הימנון חוזר, כל פעם במדינה אחרת- לרוב מדובר במדינות מתפתחות, שרוצות להוכיח ולדרוש את מעמדן החדש או המתהווה.
אבל מה יקרה להרי החומר הבנויים הללו האלו ביום שיהפכו בלתי רלוונטיים?
://alaxon.co.il/article/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%95-%D7%A1%D7%95%D7%A3%E2%80%A8/" target="_blank">להמשך קריאה.
