על סביבה ורגישות

מטבע האדם, מקדמת דנא, המגמה הסביבתית של האדם, היא לנכס לעצמו עוד ועוד שטח, מ"ר, טבע, סביבה, קרקע, נדל"ן.
טביעת הרגל שלנו, ההולכת וגדלה, הולכת ומסמנת גם את הסוף. סוף השטח, סוף המשאבים, המאגרים, המחצבים, סוף היכולת של העולם הזה להכיל אותנו. בקצב הפיתוח הטכנולוגי שרץ כאן, אולי עד אז כבר ימצאו פתרון.

אבל, לא מדובר כאן רק באיום של סוף מר. התהליך הזה גורם לנו לאבד עוד ועוד ממה שהוא "טבעי" שהוא גולמי, שהוא טהור. המלאכותיות, מכסה רק לכאורה, על מה שלא נשאר. המפתח הבעייתי ביותר שעומד בפני פתרון הבעיה, הוא הזמניות שלנו. זמניות המאפשרת לאנשים לא לחשוב כל כך הרבה קדימה. כנראה שזה גם טבע האדם. מטבע האדם, רק אירוע בסדר גודל קיצוני יגרום למישהו כאן להתעורר באמת.

__img__
"טבע כאשר הוא סביבה הופך להיות נוף, אובייקט של סקרנות מחקרית, מערכת אקולוגית מאוימת שזקוקה להגנה אנושית או כלי קיבול של מזהמים. הוא אינו טבע בפני עצמו, הוא מושא לפעולת האדם, קשור אליו דרך פעילות תרבותית, חברתית או תועלתנית מסוימת ומקבל תצורה של מערכת המנוהלת על ידי האדם כדי להפיק תוצאות ספציפיות, מדידות ונראות לעין. תוצאות כאלו מתיישבות עם המחקר המדעי, המודד והמנהל. זוהי נקודת מפתח במערכת היחסים המודרנית בין האדם לבין הטבע ולאורה יש לבחון גם את כל הפרויקטים החוסים תחת הכותרת "פיתוח באזור ברגישס צילום: נטע אחיטוב". 

מאמר מרתק על קיימות של נטע אחיטוב- כאן.

המאמר באדיבות

תגובות