מפגן ראווה או אהבה לסביבה?

מלמדים אותנו שאדריכלות היא כלי. האם גם אי-אדריכלות יכולה להיות כלי?האם כדי לשמור על הסביבה ולדאוג לה באמת? אולי עדיף שלא להקים עוד מבנה - ירוק ככל שיהיה - עומד לו שם, על קצה הרכס, משקיף על נתיבי האיילון הפקוקים או העמוסים במכוניות רוב שעות היום, מנקר עיניים, ראוותן, מתהדר בהיותו "ירוק".
ה"ירוק" אינו מתחיל ונגמר בתקן. מדובר בהלך מחשבה. התמודדות עם מציאות מסוימת באופן הכי חכם, יעיל, חסכוני, ארוך טווח, שקול.

בניין בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר__img__
אולי היה אפשר לייצר מבנה ירוק, יצרני, חסכני, שהוא דוגמה ומופת, אבל גם יותר קטן, מינימלי, סימלי? אינטרדיסציפלינרי?? מצויין!! אז אפשר ללמוד פה ושם.. ללכת קצת ברגל ולנצל חללים קיימים באוניברסיטה הקרובה כל כך. להקדיש את המבנה כולו עבור הסביבה, כגורם מאזן לעומת כל הבניינים באוניברסיטה שמשמשים את "האדם"- בדמות סטודנטים וסגל. כי נושה חזקה ולא פשוטה של בניין מן המניין, רק שהושתלו בו אינספור חידושים הכי אחרונים בתחום. וכמה מרשים שזה לא יהיה, או בעל התקן הירוק הכי יוקרתי, אפשר היה הרבה יותר ירוק. גם בלי תקן.

לכתבתה של טלי שמיר על הענק הירוק