"אדריכלי מוזיאון הסובלנות המתוכנן במרכז ירושלים, ברכה ומיכאל חיוטין, התפטרו השבוע, פחות משנתיים לאחר שהאדריכל פרנק גרי משך את ידיו מהפרויקט השנוי במחלוקת." נכתב ב Xnet. "מאיימים בהתפטרות" אומר אתר "הארץ".
קצת רקע
את בנית מוזיאון הסובלנות יזם מרכז ויזנטל ואת תוכנית המוזיאון המקורית הכין האדריכל פרנק גרי שבסופו של דבר עזב את המיזם. בתחרות אדריכלים שערך מרכז ויזנטל לאחר פרישתו של גרי זכתה ברכה חיוטין, שתכננה את הבניין מחדש בצורה צנועה בהרבה ובתקציב נמוך מהתקציב המקורי (התמונה כאן מאתר האדריכלים). למרות שהתב"ע המקורית למקום אושרה כבר ב 2002, מחו בהמשך אירגונים איסלמיים על הכוונה לבנות את המוזיאון על השטח של בית קברות מוסלמי עתיק, והוציאו צו הקפאת בנייה מבית המשפט העליון. באוקטובר 2008 אישר בית המשפט את המשך הבנייה שגרר מיד לאחר מכן מהלך ארכיאולוגי בו פונו הקברים והשרידים המוסלמיים מהאתר.
אז למה התפטרו גם גרי וגם חיוטין מפרוייקט כזה?
הכתבה ב"הארץ" מצטטת גורם בעירייה שדיבר על "פערי מנטליות" בין מרכז ויזנטל בלוס אנג'לס, היוזם והמממן של המוזיאון, לבין האדריכלים. לדבריו, הנהלת המרכז "שיגעה" את האדריכלים, "ביקשה מהם עדכונים ברמה יומית ועשתה להם את המוות".
אף אחד לא אומר יותר מכך וכולם מתנהלים בדממה של פוליטיקלי-קורקט. מאחר ומהפרויקט התפטר לפני כחודש וחצי גם מנהל הפרויקט, שמעון קורנפלד, לנו נשאר רק להעריך ולשער שההתנהלות של מנהלי הפרויקט מטעם מרכז שמעון ויזנטל ובמיוחד של הרב מרווין הייר, הבעלים של המוסד המדובר (שמעון ויזנטל רק תרם את שמו), היו
... נקרא לזה "קצת חסרי סובלנות". הייר הוא אחד הרבנים המשפיעים ביותר בקהילת ארצות הברית, עם יכולת גיוס כספים וקשרים מרשימים ביותר. מצד שני ההתנהלות שלו כשהוא מקדם פרוייקט תוארה פעם כגישת "לא לוקחים שבויים".
ושוב אנחנו מתפעלים מהאירוניה המקסימה מספק לנו מוזיאון הסובלנות.
