ההמלצות לפתור את משבר הדיור משקפות את הקלות הרבה בה ניתן לבקר את "המערכת" - דינים, חוקים, רפורמה, מקבלי החלטות ומדיניות, במקום לבקר את המבקרים עצמם - להסתכל לעצמנו בעיניים ולהגיד באומץ איפה טעינו? מה חלקנו ביצירת הסיבות למחאה החברתית?
מאת אדריכל פרופסור הלל שוקן
זרעי מחאת הדיור הנוכחיים נזרעו לפני זמן רב מאוד, הרבה לפני מדיניות ההפרטה של שני העשורים האחרונים. את הזרעים הללו זרעו ממשלות "חברתיות" בהרבה. משרד הבינוי והשיכון לא רק נקרא כך אלא ובעיקר עסק בכך. ישראל בנתה בשנות החמישים והשישים "דיור בר השגה" בכמויות שלא היו מביישות שום מדינה בסקנדינביה. מה הן ערים כקריית גת, ערד, דימונה, נצרת עילית, עפולה עילית, קריית שמונה, מצפה רמון וכרמיאל אם לא פרוייקטי בנייה מסיביים של דיור בר השגה? מהם שכונות ירושלים שנבנו אחרי מלחמת ששת הימים אם לא דיור בר השגה? מהי מעלה אדומים ומהי מודיעין עם לא דיור בר השגה?
אז בנינו דיור בר השגה ומה השגנו? זרענו את זרעי הפורענות הנוכחיים בדמותה של נטישת ערים אלו על ידי אוכלוסייתן הצעירה הנמשכת למקור ההזדמנויות האנושיות היחידי בארץ - תל אביב. מי נשאר מאחור? האוכלוסייה החלשה. כך, במשך שנים, למרות מדיניות שיכון חברתית יצרנו בעיה חברתית הולכת ומתעצמת שהגיעה לרתיחה עכשיו, במחאה הנוכחית.
מי אשם? לדעתי, קודם כל אנחנו! המתכננים, אנשי המקצוע.
אנחנו מכרנו לציבור תיאוריות מופרכות שיצרו את ברזיליה ואת ערד. אנחנו שמתכננים היום את ראשון מערב ונתניה דרום ומזרח. אנחנו שנטשנו את "שבועת הרופאים" של התכנון - החובה לשרת את האנושות על פי צרכיה ולא על פי צרכי האגו הפרטי שלנו כמבטאים את ייחודנו הפרטי כ"יוצרים" חדשניים. צר לי, אך איני מאמין יותר בנו, אנשי המקצוע. ואני חושש שגם איני מאמין יותר בציבור ולא בגלל שהוא מטומטם אלא בגלל שבמשך שנים הרעלנו אותו, טמטמנו וחינכנו אותו ועכשיו הוא רוצה צמודי קרקע ומכונית בחנייה פרטית. הוא כבר אינו יודע "איכות חיים" מה היא באמת. הוא חושב שמדשאות רחבות ידיים וריקות מאדם "ירוקות". הוא חושב שככל שעומדים לרשותו יותר שצ"פים איכות חייו גדלה. הוא רואה בקניון את פסגת ההישג החברתי האנושי ומבין שישוב ללא קניון אינו ישוב כלל. ואת כל השטויות הללו אנחנו מכרנו לו.
השתתפות אמיתית ואיכותית במחאה החברתית מחייבת אותנו, בראש ובראשונה, לחשבון נפש מקצועי עמוק וכואב ככל שנדרש. עד שלא נחליף, אנחנו, את הדיסקט, אין לנו בסיס לטענות כלפי המערכת. עד שנחדול ממונחים שקריים כ"פארק תעשיות עתירות ידע" או כ"שכונה ירוקה" או "יישוב קהילתי" ועוד מונחים רבים כאלו, עד שנחדל לחשוב ש״מיתוג״ יפתור את בעיית העירוניות, אין לנו בסיס מוסרי להשיא עצות למוחים.
--------------------------
מאמר זה נכתב לקראת דיון שיערך בכנס אשקלון- מרחב לפיתוח כלכלי עירוני.
מושב 30 נובמבר 2011 , 10:30-12:00.
משבר הדיור - מה חלקנו? חשבון נפש
הנחיה - אריק מירובסקי עורך הנדל"ן של דהמארקר
דיון בפאנל עם שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס ונציגים של משרדי ממשלה ראשויות מקומיות ומתכננים. עם עוזי שמיר מנהל מחוז גליל במשרד השיכון, שלומית דוטן לשעבר יו"ר ועדת משנה להתנגדות בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, דוד אמגדי מתכנן המחוז מרכז בממ"י, יוסי ברודני ראש העיר גבעת שמואל, אוהד דנוס יו"ר לשכת השמאים.
הצגת הנושא פרופ' הלל שוקן אדריכל שותף במשרד שוקן אדריכלים, מרצה באוני' תל-אביב, חבר ועד המנהל המייסד של מרחב.
