ועכשיו גם בכתבה מעמיקה ב"גלריה" של עיתון הארץ. האדריכל רם כרמי עונה לנועם דביר וטוען שהבניין נפלא, הציבור לא מבין והקולגות פשוט מקנאים. האדריכל צבי אפרת לעומתו מכנה את הבניין "נפיחה ענקית וחרישית" והויכוח עם דני קראוון שתכנן את הכיכר הצמודה נשאר בעינו.
רם כרמי ספג לא מעט ביקורות על עבודות שלו במהלך הקריירה הארוכה. ביקורות שמחלקן לא ניתן להתעלם. מהתחנה המרכזית החדשה ועד לתוכנית המתאר לפרוייקט הולילנד, כרמי תמיד מצליח לדלג הלאה לפרויקט הגדול הבא כשבחלק מהזמן הוא טוען לקנאה ובשאר פשוט "שישקו לי בתחת".
במקום לצטט הפעם מהכתבה נצטט חלק מהטוקבקים:
"הכתובת היא עיריית תל אביב, שאפשרה את הפרויקט הזה, ואיך אפשרה אותו, ובידי מי הפקידה אותו. צריך לחפש את האמת מתחת לפנס הנכון." כותב "אדריכל מקומי".
"אני לא קולגה, אני סתם תל אביבית, ואני חייבת להגיד שכל פעם שאני עוברת ליד הבניין הזה יש איזה כיווץ של בושה בלב. הטיח המנצנץ, הבומבסטיות - קוביית הבטון הלבנה 
הזאת נראית כמו טנק ענק ומנצנץ באמצע העיר. הוא לא שייך לכלום, גוש בטון עיוור. (...) לאנשי כוח יש נטייה להקשיב לקומפלימנטים סביבתם ולחשוב שהם נהדרים. כנראה שזאת דוגמה נהדרת. מה יגידו לו שחקנים אחרי שהבניין כבר הושלם? שזה מכוער? יעליבו אותו ויכעסו עליו? לא, את זה הם יגידו לחבריהם. כמו באגדת 'בגדי המלך החדשים', כל אחד רואה כמה הבניין הזה מכוער, חוץ מהאדריכל שמאמין ליועציו".
*תמונה - איתי סיקולסקי, Xnet, שיתוף ויקיפדיה
ו"דג קר" מוסיף:"לא ראיתי את הבניין, אבל הכי אהבתי את הדברים של כרמי על כך ש"בניין זה לא פסל אלא האווירה שנוצרת בחללי הפנים... בפקולטה למדעי הרוח בהר הצופים למשל, פרי יצירתו של כרמי, ה"אווירה" גורמת לסטודנטים חדשים להתייפח בייאושם כשהם מחפשים את הכיתה ומגיעים לחניה, רוצים לשירותים ומוצאים את המעלית. 4 שנים שם לא מספיקות להתמצאות במבוך הנורא הזה. והוא גם מכוער.
העיקר שלא מבינים אותו ומקנאים בו. אהה."
