קומות בנסיגה, אור וצל

כתבה של יונתן קנטי במעריב מציגה את תופעת הקומות הנסוגות, סגנון אדריכלי בלתי מתוכנן שבו הקומות הגבוהות הן תוספות שאינן מתיישרות עם חזית הבניין. התופעה הולכת וגדלה עם המחסור בדירות באזורים יקרים ומתגברת בעזרת תכניות כמו תמ"א 38 - חיזוק מבנים תמורת זכויות בניה.

בכתבה מסביר אבנר אקרמן, אדריכל העיר ראשון לציון, את ההיגיון ביצירת קומות עליונות בנסיגה: "ברוב הערים בארץ הבנייה המרקמית היא של בניינים בני ארבע קומות. כאשר החזית לרחוב של קומות התוספת נמצאת בנסיקומות בנסיגה, אור וצלגה, הולך הרגל שנמצא ברחוב כמעט לא יכול לראות את הקומות החדשות. הרבה פחות נעים ללכת ברחוב שדופנותיו בגובה עשרות מטרים וקשה לראות פיסת שמים. קומות בנסיגה מאפשרות ליצור עיבוי של המגורים ברחוב בלי להשפיע על התחושה הקיימת".
*התמונה מתוך הכתבה, צילום - פבל וולברג 

קנטי מעמת את דוידוב עם הטענה שבניינים גבוהים יותר וצפופים יותר ניתן למצוא בלונדון ופריז וגם בהם נעים ללכת. בנוסף הוא מציין ש"שתפיסת המגורים הרווחת בישראל אינה הולמת לחלוטין את האקלים המקומי. במדינה כמו ישראל שבה השמש קופחת במרבית ימות השנה, בנייה גבוהה תספק הצללה נחוצה לרחובות ולבניינים". בנוסף מועלית הטענה שבקומות הגבוהות נבנות אמנם פחות דירות, אך הן גדולות יותר ובתוספת מרפסת הגן הן מיועדות למעשה לפנטהאוזים לעשירים בלבד.

למתכננים אותם מראיין קנטי לכתבה יש תשובות (ואפילו טובות) לטענות. למרבה הצער אף אחד מהם לא עוסק בעובדה שהחוק יוצר סגנון עיצובי חדש. סגנון בו תכנון המבנה מתחלק למעשה בין שני אדריכלים, עם לקוחות שונים. תל אביב של מטה ותל אביב של מעלה, שפשוט יושבות זו על זו והחיבור הסגנוני תלוי רק ברצונו של האדריכל המאוחר יותר והסכמתו של היזם.

תגובות