הכתבה סוקרת את ההיגיון שעומד מאחורי החוק ומסבירה למה שר פנים שינסה לפעול ברוח המהפכה של כחלון בשוק התקשורת, לא יוכל כדי להוזיל את מחירי הדיור. הסיבה העי
קרית היא שבניגוד למשרדים אחרים, לשר הפנים פשוט אין סמכות בנושא תכנון. הסמכות להחליט נמצאת בידי הוועדות. המצב הזה אינו מקרי, הסיבה לכך שהסמכות מבוזרת נובעת מהרצון והצורך לשתף את הציבור ולאפשר לו להתנגד לתכניות או ליזום תכניות.למסקנה הזו, למסקנה שהממשלה כבולה על ידי החוק הנוכחי, הגיע כנראה גם ראש הממשלה, לכן הוא מנסה לקדם את הרפורמה ואף הבטיח שזה יהיה התנאי לכניסה לקואליציה הבאה. אלא שרפורמה כזו "היא כפירה בעיקרי התכנון", טוען הכותב. "ההפיכות של החלטות תכנוניות בעייתית. החלטות תכנוניות משפיעות על כולנו, הן ברמת המקרו והן ברמת המיקרו. השפעתן על פי רוב ארוכת טווח. הן כרוכות בשאלות של קניין, תשתית וסביבה, ולעולם בהכרעה בין אינטרסים מתנגשים וקביעת סדרי עדיפויות. לכן, טוב שהחלטות מסוג זה, מתקבלות לאחר שהן עוברות 'תהליך שיקוף', ואינן תוצאה של ראייה קצרת טווח, אפילו מטרותיה חשובות."
