למה הקארדו בירושלים הוא הצלחה? למה הקארדו הוא כישלון? "איפה יש עוד רחוב שמתחיל בתקופה הרומית, ממשיך לביזנטית, נקבר בתקופה הצלבנית והעותמאנית ומתעורר לחיים בתקופה הישראלית" שואל מיכאל יעקובסון בכתבתו ב Xnet ומכתיר את הפרויקט כהצלחה. אבל האם זו באמת הצלחה?
קארדו - "הלב" בלטינית, הכינוי הרומאי לרחוב הראשי החוצה את העיר, המרכז המסחרי העיקרי, חנויות משני צדדיו ומעברים מקורים מלווים אותו. כזה היה גם הקארדו בירושלים והתמונה המצורפת כאן מסבירה בדיוק את ההבדל בין אז (בתרשים הקטן) והיום.
__img__
"בחפירות ברובע התגלה רחוב עמודים רחב ומרוצף בלוחות אבן, שרוחבו הכולל 22.5 מטר (רק חלק ממנו נחשף). במרכז הרחוב יש מעבר פתוח בחלקו לשמיים שרוחבו 12.5 מטרים, ומשני צידיו שורת חנויות שבחזיתן הוקם גג רעפים להגנה מפני גשם וקרינת השמש, שנתמך בשורת עמודי אבן שהתנשאו לגובה 5 מטרים." כך מתואר בכתבה הקארדו המקורי.
ביקורת קטלנית
את הביקורת האדריכלית האמ
ישירה ביותר מספקת בעלת חנות במקום, שרון סדן: "חזות המקום מזכירה אתר ארכיאולוגי יותר מאשר מרכז מסחרי." בכך היא מציינת למעשה שגם השחזור הארכיאולוגי פספס לגמרי וגם היצירה האדריכלית כושלת. זה היה מרכז מסחרי פעיל ושוחזר כ... איך נגיד... מקום חשוך, צר ולא מזמין עצירה. לא קארדו, לא "לב", לא פועם.
