באר בקיבוץ | האדריכלות של מנחם באר - תערוכה

דפוסי החיים החדשים שיצרה התנועה הקיבוצית ייצגו אוטופיה חברתית, תרבותית וכלכלית שמצאה את ביטויה גם בהיבט האדריכלי והנופי. האדריכלות בקיבוץ לא תפקדה כתפאורה, אלא ככלי שאליו נוצק חזון מוגדר היטב.

בקבוצת האדריכלים שפעלו בקיבוצים, בולטת דמותו של מנחם באר כאדריכל ברוטליסט. יכולותיו בתחום התבטאו בחומריות ובצורניות האקספרסיבית, שמודגשת ביצירתו לאורך כל דרכה. באר הוא יליד בודפשט (1925), שהחל את הכשרתו המקצועית באוניברסיטת בודפשט והשלים אותה בטכניון בחיפה. עם עלותו לארץ ישראל ב-1947 כחבר בקבוצת ההכשרה של השומר הצעיר בגליל המערבי, ייסד באר עם חבריו את קיבוץ געתון והתיישב בו. תחילה שימש כיד ימינו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית הספר הגרמני "באוהאוס", ועם הזמן הפך לאדריכל בכיר בזכות עצמו.

יצירתו מייצגת את האדריכלות הקיבוצית במחצית השנייה במאה ה-20, ומשתלבת עם עבודותיהם של בני דורו וחבריו לתנועה, בהם חנן הברון (חבר קיבוץ רעים), חיליק ערד (סער), פרדי כהנא (בית העמק) וויטוריו קורינלדי (ברור חיל). לקבוצת האדריכלים הזו ניתנה הזדמנות נדירה לממש את חזון התנועה בכל קנה מידה ולכל ייעוד – החל מתכנון כולל של הקיבוץ, דרך תכנון מפעלים, מוסדות חינוך, מתקני ספורט, בתי תרבות וחדרי אוכל, וכלה בבתי החברים.

כאדריכל בקיבוץ תכנן באר 15 חדרי אוכל, 9 מועדונים, 11 אולמות מופעים וספורט, 6 בתי ספר, 5 מפעלים, 4 ספריות, 4 בריכות שחייה ועשרות בתי מגורים. מחוץ לקיבוץ הוא תכנן סדרה של מבני ציבור, בהם 6 מבני אקדמיה במכללות ושלושה מבני משרדים למועצות אזוריות.

המבנים שלו אינם סתמיים או מנוכרים; הם נועדו לשרת קהילה לאורך שנים, ובמקרים מסוימים להיות לב הקהילה כולה. ביצירתו הקפיד באר על חזות מזמינה וחדרים המלכדים את השוהים בהם, בבחינת חיזוק לתחושת האחדות והנאמנות שלהם.

יותר מאחרים בסביבתו, הקפיד באר לשלב אמנות במבנים שתכנן – ולא לאחר מעשה, אלא כחלק בלתי נפרד מהיצירה הכוללת, תוך שיתוף פעולה פורה בין אדריכל לאמן. לשם כך הזמין אמנים מהתנועה – כגון משה סעידי (חבר קיבוץ כפר מנחם), שרגא וייל (העוגן), בצלאל מן (עברון) וקלמן שמי (כרמיה) -  ליצור קירות אמנות במגוון טכניקות. שיתוף הפעולה הפורה ביותר נרשם עם הצייר שמואל כ"ץ, חברו לקיבוץ געתון, בתבליטי הקיר ברחבי הקיבוץ ובמיוחד בחדר האוכל. "השילוב המיוחד של אמן ואדריכל מאותו קיבוץ איפשר ליצור באמצעות שפתו הסימבולית-גרפית של שמואל כ"ץ מוטיבים קיבוציים ישראלים עממיים", מציין יובל דניאלי, אמן וחוקר תולדות האמנות והאדריכלות הקיבוצית. "הם מופיעים בתבליטי הקיר של געתון ומביאים לשיא את הגישה של אמנות ציבורית למען רבים".

השינויים המפליגים שחוותה התנועה הקיבוצית לא פסחו על הבניינים של באר, אך באופן מפתיע ובניגוד לבניינים שתכננו אדריכלים אחבאר בקיבוץ | האדריכלות של מנחם באררים, שומרות יצירותיו על חיותן וממשיכות לשרת את הקהילה. חדר האוכל בגעתון, פסגת יצירתו, זכה הודות לתהליך ההפרטה שעבר ענף המזון לפרשנות חדשה, שהעניק לו באר בעצמו. שנים ספורות לאחר שננטש, הסב באר את המבנה - בעצת רמי באר, בנו הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית - לאולמות מחול שמושכים אליהם עשרות רקדנים מהארץ ומהעולם. "חדר האוכל של געתון היה לחדר אוכל רוקד", מתפייט הסופר וההיסטוריון מוקי צור. "אולמותיו נוצרים את זיכרון הראשית ואת הרצון לאופקים הרחוקים בזמן ובמקום".

תערוכה זו ממשיכה את הספר "אבני דרך אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר", שערכו מוקי צור ויובל דניאלי. במסגרת העבודה על הספר, ערך הצלם עמרי טלמור מסע מקיף בין יצירותיו של באר. באופן מרשים, המבנים שחלקם נבנו לפני יותר מיובל שנים לא איבדו מערכם וממעמדם, ונראה כי יד הזמן לא פגעה בהם.

במשרדו הצנוע בגעתון, ממשיך מנחם באר בן ה-92 לנהל את ענף התכנון האדריכלי של קיבוצו ולתכנן בתים חדשים.

 

על הצילום של עמרי טלמור

סדרת העבודות שמציג עמרי טלמור בולטת בישירותה. הוא אינו מחפש זווית מבט ייחודית, מרהיבה ובלתי צפויה, אלא בוחר לצלם בזווית ישרה לחזית, הקיר או הבמה, בדומה לפורטרטים פיגורטיביים. בצילום המבנים בכללותם, הוא שומר מרחק במטרה לתפוס את הסביבה המקיפה אותם. "כשהבאתי למנחם את התמונות, הוא מצא ש'הירוק' חוזר בעבודות כמו מוטיב והרבה מהחיוּת של אותם מבני בטון היא הסביבה הירוקה העוטפת אותם", מספר טלמור. "העצים, השיחים והמדשאות הם מרכיב שהוא לא הכיר עד אותה עת ביחס למבנים, היות וברוב המקרים הסביבה אז הייתה חשופה מצמחיה".

שורשים ליצירתו של טלמור ניתן למצוא בעבודתם של צלמים אמריקאים בני אסכולת הצילום שכונו הטופוגרפים החדשים (New Topographics). צלמים כמו וויליאם אגלסטון (Eggleston) ג'ואל סטרנפלד (Sternfeld) ורוברט אדמס (Adams), שהתמחו בצילום נוף בנוי בצבע או בשחור-לבן. בניגוד לצלמי הנוף המסורתי, העניקו אותם צלמים, כמו גם טלמור, פרשנות חדשנית לנוף המוכר והידוע וזאת באמצעות גוף עבודות מקיף שהורכב לרוב מסדרות שהתמקדו בנושא מוגדר.

מסע הצילום שערך טלמור בין הבתים של באר לצורך יצירת סדרת הצילומים, התרחש בחודשי הסתיו של שנת 2014, תקופה בה השמש מצויה בזויות נמוכה יחסית, פחות קונטרסטית. הצמחייה הייתה בשיא עונת השלכת ותחושה של חום ורגש ניבט מהם. "במהלך העבודה האינטנסיבית הצלחתי בשלב מוקדם יחסית, לזהות את הבניינים שתכנן באר. יש בהם משהו מאד ישראלי, של פעם, המדרגות הרחבות או הלולייניות, הבטון החשוף, הפשטות והצניעות". טלמור מעיד, לאחר שביקר בין עשרות המבנים, כי התרשם מהעובדה שכל המבנים של באר ממשיכים לקיים בתוכם פעילות אנושית, "מבנים שבחלקם אין מיזוג אוויר, אך אפשר למצוא בהם אנשים שיושבים, רואים סרט, שומעים הרצאה, שרים בציבור או אוכלים ביחד".

 

עמרי טלמור מתמחה בצילום אדריכלות ונוף בנוי. בוגר החוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה בירושלים. הציג עבודות במגזיני אמנות וצילום בישראל ובחו"ל. הציג תערוכות יחיד וקבוצה בגלריות בירושלים, בחיפה, בלוס אנג'לס, בסן דייגו ובפורטלנד.

 

מיכאל יעקובסון הוא אדריכל וגיאוגרף. אצר את התערוכות "עבודת צוות – האדריכלות של משרד נדלר נדלר ביקסון גיל, 2010-1946" ו"פופ כנעני, עדי סנד – עבודות מ-1999 עד 2015". עובד במשרד אדריכלים בתל אביב. זוכה פרס רכטר לאדריכל צעיר. כותב את הבלוג "חלון אחורי" ועיתונאי באתר האדריכלות Xnet ופרסם ספרים בתחום.

 

 


 

 

הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו.

 שעות פתיחה: א', ב', ד', ה' 10:00-16:30, ג' 10:00-19:00

טל' לתיאומים: 03-5188234.

אירוע פתיחה

19/7/16 יום שלישי 19:30

·                                 'סעודה אחרונה' -  תמונת מצב לחדרי האוכל בקיבוצים. מיכאל יעקובסון

·                                 אדריכל בקיבוץ 60 שנה – מנחם באר.

נעילה

08/08/16

 

התערוכה הוצגה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב מאוחד בשנת 2015

התערוכה בחסות: משרד התרבות והספורט, עיריית תל אביב יפו, עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל.

תגובות