זהר בשדרה, מחשבות על מחאה וארכיטקטורה

פעם בשבוע אני אוסף את זהר מהגן ואנחנו יוצאים לסיבוב בשדרה. המסלול שלנו קבוע ומתחיל בפינה של אלנבי. משם אנחנו מזדחלים לכיוון הדבר הלבן הזה שפעם היה "הבימה" עד שניפחו וטייחו  אותו למוות מנצנץ. אבל זה לא הענין. מה שאותי מרתק בשדרה זה לנסות ולתפוש את המחאה כצורה חדשה. אנסה להסביר:

 

הקונטראסט החד בין המחאה בשדרות רוטשילד ובין מגורי היוקרה הפרוסים לאורכן הוא ברור. על פניו נדמה כי ההבדלים לא יכולים להיות קוטביים יותר. סביב השדרה מתגוררים המנצחים של השיטה בטיפוס הבנין שהוא הסמל והתרגום הישיר ביותר לקפיטאליזם, המגדל. מנגד, או יותר נכון, למטה בחלל הציבורי הדקיק של השדרה, מאכלסים את האוהלים אלו שמגדירים את עצמם כמפסידיה המובהקים.

 

יחד עם זה התשתית האירגונית של שניהם דומה להפליא. תוכנית השדרה על ציר התנועה המרכזי והמדשאות משני צידיו זהה לחלוטין לחתך גובה דרך מגדל החושף את גרעין המעליות בליבו והדירות משני צידיו. המגדל הוא שדרה אנכית וההפך.

 

הטיול לאורך השדרה מגלה כי האופן, או הצורה שבה רשמה עצמה המחאה אל תוך תשתית זו, הוא מעין מניפסט ספונטאני לארגון של קהילה. את המדשאות תפשו האוהלים ונתיב התנועה המרכזי התמלא במוקדי פעילות נלוות: דיונים, מופעים, בישולים, שיכשוך במים ואפילו מין (ככה סיפרו לי, אנחנו לא עשינו כלום!). התנועה הצירית במרכז השדרה הוחלפה בתנועה מתפתלת דרך שדה רווי מוקדים אלו ובחיכוך מתמשך בפרוגראמות המתחלפות. בדומה למרחב הוירטואלי של הרשת, הגדרות כמו "פרטי" ו"ציבורי" איבדו בתוך שדה זה את מיקומן הקוטבי אחד ביחס לשני לטובת היבריד (בן תערובת) מסוג חדש. לא בדיוק צורה במובן שזה אובייקט אלא בדיוק להפך. נגיד אם תסכימו שמרק זה גם כן צורה להבדיל מסטייק.

 

אזהר בשדרה, מחשבות על מחאה וארכיטקטורהם ככה אז לצורה הזו יש פוטנציאל אדריכלי ברור וכמו שהיא ציירה את עצמה לתשתית שהיא השדרה אפשר לצייר אותה לתשתית שהיא המגדל. בשביל זה צריך לוותר על הנחת היסוד שעומדת בבסיס של המגדל ובעצם של הביטוי המרחבי לשיטה הקפיטאליסטית כולה. המגדל הוא לכאורה סמל היעילות ולכן היעילות היא הפרמטר המרכזי שבו הורגלנו למדוד מגדלים: קומה על גבי קומה - מקסימום שטח במינימום תכסית קרקע. במרחב האורבני זה מתבטא בגובה.

 

אבל אם אנחנו כאן בשביל ללמוד משהו בשדרה אז נדמה לי שדווקא הטענה ליעילות היא בדיוק מה שמותקף ע"י המחאה. לנוכח הקרנבל שוקק החיים שבשדרה המגדלים נראים פתאום חד מימדיים וסטריליים בצימצום שלהם לשימוש אחד בלבד: מגורים או משרדים. כמה זה "יעיל" או על חשבון מה הזו? נדמה לי שהתשובה היא בעניין הרב שבו אנשים מגלים במתרחש בשדרה. הם יורדים למטה ומסתובבים לאורכה ושותים בצימאון את כל הג'אז הזה של ההתרחשות הערה במרחב שלפתע הפך לקהילתי.

 

הצורך הזה שלנו, של כולנו מסתבר, לפגוש אחד את השני, נשמט לחלוטין החוצה מהתכנון הקונבנציונאלי של המגדלים שלהם אולפנו לחבר את המונח "יוקרה". יותר יוקרה = יותר מנותק, זו הנוסחה שלפיה משווקת היוקרה. התרגום המרחבי שלה מתבטא בקומה הגבוהה ביותר ובדירה המתפרסת על פני קומה מלאה. אין שכנים ואפילו יש מעלית שחודרת ישירות לסלון ובה לא מתחלקים עם אף אחד אחר. סוג של פנטסיה מודרנית שהטכנולוגיה שבבסיסה הפכה למהות כולה.

 

אני לא יודע אם זה "עובד", כלומר אם זה "טוב". נדמה לי שלא כ"כ, אבל בכל מקרה המחאה מציירת לנו צורה חדשה ומזמינה אותנו ללמוד אותה כתשתית אירגונית חדשה. דמיינו לכם שבמקום פרמטר היעילות היינו בוחרים בתוכן - במקום למדוד כמה מהר ניתן להגיע מהלובי לדירה היינו מודדים כמה חוויות וכמה פוטנציאלים למפגש יש לנו בדרך. למה לא? דמיינו שבמקום להיכנס הביתה ולפתוח טלויזיה/מחשב שדרכם אנחנו צורכים את העולם, היינו חווים אותו באמת, בחוץ, במסגרת הקהילה שבה אנחנו חלק. האם זה פחות יעיל? אני לא בטוח.

 

היה לי פעם חבר, אדריכל אזוטרי להדהים, שחי באיזשהוא חור בברלין וניסה ללא הצליה לזכות בתחרויות עיצוב. ההתמסרות המקצועית שלו היתה כ"כ טוטאלית שהוא פיתח שיטה להסתפר ע"פ המבנה האירגוני של הארכיטקטורה שבה האמין. נסו לתאר תספורת שחותרת תחת עצם הרעיון של יעילות....מוזר ככל שהיה השיער שלו הוא הבין את התפקיד המהותי ביותר של האדריכלות והוא לעדכן כל הזמן את התפישות של הסדר, כלומר אסתטיקה.

 

עם הצלחה לא מתווכחים והמחאה היא סיפור הצלחה אדיר של סדר חדש. היא מזמינה אותנו האדריכלים לבחון מחדש את האופן בו אנחנו מסדרים את השיער שלנו. יותר מזה, היא מסמנת לאדריכלות תדריך חדש בתחילת האלף השלישי. לא עוד שיכפול אוטומאטי, מסוגנן ככל שיהיה, הוא עדיין לא יותר מגלי ההדף של המהפכה התעשייתית. במקומו עולה מלמטה תביעה אוטנטית וישירה ליצירת קהילה. היוקרה של אתמול היא לא זו של מחר. הטכנולוגיה מיצתה את עצמה כנושא בפני עצמו והיא חייבת לשרת מטרה נעלה יותר, בסיסית יותר, אנושית יותר. אותנו.

 

המאמר פורסם לראשונה כאן: http://cafe.themarker.com/post/2328789/

המאמר באדיבות

תגובות