או- על מוזיאון האצ"ל, הרייכסטאג, ומה שביניהם
הזכוכית, על אופיה ותכונותיה הנה חומר וכלי תכנון מהותי במקצוע האדריכלות.
במאמרו המרתק והבלתי חד-משמעי, פונה אבנר עפרת לעסוק בקשר שבין חדש לישן, בראי החומר הזה, כחומר בעל תכונות היוצרות קשר אסתטי-פיזי אשר קורא לדיאלוג של הבניין, או ייצוגו, עם שימושים ומשתמשים - ישן מול חדש.
__img__
"השימוש הארכיטקטוני המחוכם ביותר בזכוכית משול במידת מה לאפקט הרטורי של הסוגריים: משפט שהכותב אינו בטוח לגמרי האם הוא חשוב, מתאים או אפילו ראוי לטקסט שמסביבו, והוא מושם על כן בין סימנים שתפקידם לכאורה להצניע אותו מעט, כמעט להתנצל ע
sp;אלא שסימן – מעצם הגדרתו – מסמן ומדגיש, ומה שבסוגריים יאפיל על כן תמיד על מה שמחוץ להם.
שקיפות בארכיטקטורה היא רק לכאורה צורה של הצטנעות, וקונסטרוקציה עשויה זכוכית שקופה תמיד תהווה את חלון הראווה של יתרת המבנה."
