"ללמוד מוורנקולר: לקראת ארכיטקטורה ורנקולרית חדשה" // Pierre Frey - הספר
"פריי קורא לצאת למאבק אדריכלי, חברתי וכלכלי ב"תעשיית האדריכלות והבנייה הגלובלית" המשחיתה כל חלקה טובה, בחסותם ההרסנית של הבנק העולמי ומוסדות דומים, ולחזור למקלות ולאבנים המטאפוריים של המקצוע - לאדריכלות מסורתית, לבנייה לואו־טקית, לשימוש בחומרים מצויים, נגישים וזולים ולכלכלה מקומית, ללמוד מהם כיצד לתקן את העולם."__img__
הביקורתיות, בה מתייחסת זנדברג בכתבתה, לרעיון החזרה לארכיטקטורה "מקראית" - במקומה היא. אין ספק שעשינו כברת דרך מסוימת מאז העת בה התגוררנו בבקתות של בוץ. אך הרעיונות עליהם התבססה הבניה ההיא, לא צריכים להיעלם, אם כי להשתכלל.
עושה רושם שהאנושות עוד לא מצאה לה את המינון הנכון בין מגדל שראשו בעננים, לבין הקרקע. הקרקע משמעה אינו רק האדמה עליה אנ
ם, אלא קרקע מהבחינה המטאפורית יותר. צורת החשיבה צריכה להיות של מקל ואבן, היא צריכה לרדת לעומק אישיותו ונשמתו של האדם, אך הביצוע הטכנולוגי כיום מאפשר לנו מעט יותר. הפתרון הוא ככל הנראה סינתזה בין השניים. חומרים אקולוגים מתכלים, ליצירת מבנה המאפשר צורת חיים מתקדמת אך בעלת רבדים אקולוגיים - חברתיים - סביבתיים נרחבים.
יבוא יום בו אולי נצטרך לחזור למקל והאבן כמקדם.. אך בינתיים, עלינו לקחת את המקל והאבן ולבנות מהם משהו אחר.
לקריאת המאמר של אסתר זנדברג על הספר החדש והתערוכות המלוות אותו.
