מי יודע באיזו שנה לא יהיה מקום לבנות על כדור הארץ?

התשובה, במקרה זה, אינה חשובה. כי אופן החשיבה והתכנון שלנו בהווה, חייב להשתנות, בלי קשר ועם קשר למה שיקרה עוד X זמן וזאת בגלל הסיבות הבאות... אבל גם בגלל הרבה סיבות אחרות.

תכנון המוסר

אנחנו חיים בעידן בו קצב ההתפתחות והשעטה קדימה הוא לפעמים בלתי יאומן. אם נסתכל אחורה 5, 10, 20 שנים - קשה להאמין לפעמים מה היה אז, לעומת ה"היום" ולעומת ה"מחר". 
התכנון עבור האדם והסביבה אינו יכול לשקוט על השמרים. יש נסיון, יש רצון, אך הבניה- התכנון והטכנולוגיה לא באמת השתנו באופן שהופך עולמות. נכון, הם התקדמו, והשתכללו, וגדלו, והתרחבו.. אבל, אנו יודעים היום כל כך הרבה- באשר לסביבה, ולאורח החיים, ולתפקוד היומי- זה הבסיסי ביותר, וזה הדינאמי והמשתנה והמפותח ביותר

אז מדוע התכנון לא יודע עדיין לקפוץ את המדרגה הזאת? ולא עבור האלפיון העליון, אלא עבור האדם הבודד, החברה, הסביבה?

"יש שיטענו כי בין תכנון ומוסר לא אמור להתקיים קשר כלשהו. בעוד שתחום התכנון הוא תחום רציונאלי, המבוסס על שיקולים פוליטיים וחישובי עלות/תועלת כלכליים, המוסר ובפרט תחום הפילוסופיה של המוסר, נדמים כמנותקים מחיי היום-יום העכשוויים, כל שכן מן הזירה התכנונית." יואב זילברדיק נוגע כאן בקצה קטן של הבעיה, של הסוגיה. חשוב לקרוא, חשוב יותר לתרגם למעשה קטן בכל יום.

"בחירה בבית פרטי כפעולה אגוצנטרית-נאורה של אדם אשר דואג רק לעצמו ולמשפחתו בעודו מתעלם מאחרים (הסביבה, השכנים, תושבי העיר והעולם) אשר אינם קשורים אליו באופן ישיר ולכן – הוא אינו מחשיב אותם בשיקוליו. כך הבית הפרטי, משאת ליבם של ישראלים רבים ומקור פרנסתם של אדריכלים צעירים, יכול להיחשב כבחירה בלתי מוסרית; כזו אשר דואגת לאותו אדם ולקרובים אליו באופן מקסימאלי ומצד שני, מבטלת מגוון רחב של שיקולים אחרים, בהם עתידם בר-הקיימא של פרטים אחרים, שאינם קרובים לאותו אדם."

להמשך קריאה

__img__ 

מי יודע באיזו שנה לא יהיה מקום לבנות על כדור הארץ?

המאמר באדיבות

תגובות