שכונות אלו מאופיינות בניכור לסביבה העירונית בכוונת תחילה ובידוד מרצון אם מטעמי בטחון או הפגנת אליטיזם, כשבתוך השכונה ניתן לקבל את כל השירותים הנלווים החל מפארק ציבורי ומוסדות חינוך לילדים ועד מרכזי קניות סמוכים ואפילו אפשרויות בילוי.
__img__רמת אביב ג'. צילום- ויקיפדיה
אך בעוד הציבור הרחב רוכש דירות בשכונות אלו, אדריכלים רבים לא מאושרים מאופי השכונות. קשת רוזנבלום מביאה את דבריו של הפרופ' אדריכל הלל שוקן: "זו אחת הבעיות הכי גדולות של סוג העירוניות הזה, שמחלק את העיר למרחבים גיאוגרפי
רים - נוה אביבים, רמת אביב הירוקה, פארק צמרת - מתוך מחשבה על קהילתיות מזויפת, איזושהי נהייה אחר הקיבוץ – בעוד שכל מהות העיר מנוגדת לכך"עוד אומר שוקן כי לא ניתן גם לקבל את היתרונות של הסביבה האורבנית התל אביבית וגם לא להתחשב בה: "זה בא על חשבונך ועל חשבוני: או שמשחקים את המשחק של העיר – או שגרים בכפר שמריהו. זה מה שהקהל רוצה, וזה מה שהקבלן רוצה לתת לו, אפשר להבין אותו. גם האדריכל רוצה להתפרנס, אז הוא עושה מה שהקליינט רוצה. אבל העירייה היתה צריכה לומר ‘לא אצלנו’. מי שאשם הם צוותי התכנון בעיריות"
לנו נותר לתהות כיצד זה האדריכלים יודעים יותר טוב מכולם מה 'נכון'. לפני שלושים שנה ידענו בנחרצות שהפרדה בין שימושים הוא הפתרון לעיר טובה, לפני עשרים שנה אמרנו שמגדלים הם הדבר הנכון. גם עכשיו אנחנו יודעים. הפעם אנחנו נחרצים נגד מגדלים ובעד עירוב שימושים. כולנו חושבים אותו דבר. כולנו חכמים, נבונים ויודעים לדקלם את הדעה שדקלמו לנו רבותינו. ורק האזרחים הפשוטים, בורים ועמי ארצות שכמותם, לא מקשיבים לנו וקונים דירות במקומות שאנחנו לא אוהבים.
