מעשה בבניין לעקירה?

מעשה בעירייה שלא עומדת מאחורי תכנית מתאר שהיא עצמה הציבה לעצמה.


למקום זה בדיוק הגיעו עולי הרגל לארץ ישראל במשך מאות שנים. בהם אנשי העלייה הראשונה, השנייה והשלישית, ובחזית בניין זה הנושק למים, דרך לראשונה בנימין זאב הרצל, בבואו לארץ ישראל בשלהי אוקטובר 1898. מדובר אם כך, בשער הכניסה לארץ ישראל, מעין ה”אליס איילנד” הישראלי 
(מתוך: "פורטל יפו")


"להרוס את המבנה יהיה פשע לדורות". ערכיו האדריכליים של המבנה נמדדים, בכמה מישורים מלבד זה ההיסטורי – הבנייה על קו הים, שימור הסמטה ההיסטורית שהוא יוצר, שמירה על המזח מהצפות והערך הכלכלי הבלתי מדיד שלו. "איזה מזל זה, שהמקום הכי יקר בארץ – הבניין היחיד שאני מכיר שהוקם כך על קו הים – ניתן לצופי הים. הוא שמר על הערכים שלו, נשאר של העם ולא נוכס בידי מיליונרים". כך מצטטת ק. רוזנבלום את האדריכל אייל זיו 
__img__ 

1. מה טיבה של נוסטלגיה? שאלה טובה, וגם שאלה שלא תמיד יש עליה תשובה אחת נכונה. פיסה של ההיסטוריה, מדוע באמת צריך אותה. מה השימוש שלה? האם היא צריכה להיות יפה? שימושית? נצחית? מנציחה? 

2. לרוץ על רצועת חופה של העיר, דרומה, נמל תל אביב, מציצים, מרינה תל אביב, בריכת גורדון, הטיילת, להריח את הים, לפנות ימינה באזור גן צ'ארלס קלור, לעבור את הגשר, יפו, לרוץ מטה - הים מקדימה - סלעים מבצבצים מעליו. ופתאום סמטה צרה, מוצלת.. כשאז, פתאום נגלה לך כל הנמל לרגליך. אז מה יקרה בדיוק כשהבניין יעלם והסימטה לא תהיה שם ?

בית המכס/gallery/architecture/old-new/.premium-1.2235032" target="_blank">להמשך קריאה בכתבתה של ק. רוזנבלום

המאמר באדיבות

תגובות