אמנם הייתי עוד ילדה אבל אני זוכרת הרבה. איך תל-אביב תמיד שפעה במרחב ציבורי תוסס, בבתי קפה מגניבים, בחנויות הומות אדם, באמנים מיוסרים, בתרבות, במוזיאונים, בתאטראות, בקונצרטים, במועדונים בפאבים, בגנים ציבוריים, באירועים קהילתיים, חברתיים ועוד ועוד.
עוד כששדרות רוטשילד היו רק חול, והריצוף היחידי בגינת שנקין היה מכסה הביוב, תל-אביב הסתדרה מצויין כבר לפני 30 שנה.
__img__
נכון! היא צמחה, התעצבה, התעשרה, התחדשה, גדלה, אבל היא הייתה מוצלחת הרבה לפני שהפכה מטלית חד-פעמית לשימוש זמני.
בשנים האחרונות, משחזרתי להתגורר במרכז לאחר מספר שנים בפרברי הצפון (של תל אביב) קשה לי שלא להבחין באוכלוסיה קצת אחרת. הרבה תיירים, וצרפתים, וסטודנטים, וצעירים, אחרי צבא, ואחרי תואר ראשון, ושני... ובאופן שהוא לגמרי הכללה- מדובר באנשים שבאים להשתמש בעיר בפרק זמן מאוד ספציפי בחייהם.
לא! הם לא מתכננים לגדל פה את ילדיהם,

אבל כולם באים לפה לתקופה, להשתמש ולזרוק כמו מטלית משומשת. זה טוב ויפה, וברור שגם מחמיא. אני אחרי הכל מאוד גאה בעיר שלי. אבל טמונה כאן בעיה גדולה אחת (לפחות אחת). מדינת ישראל לא יכולה להסתובב כולה סביב עיר אחת. חייבים להיות מרכזים נוספים. לא הגיוני שלא יתפתחו אזורי מחייה שהם שוקקים בזכות עצמם. הם לא צריכים לנסות לחקות ולנסות להיות תל-אביביות. אלא להיות מה שהן- בזכות עצמן, בזכות החזקים והיתרונות של עצמם.
אין שום סתירה אגב שתהיה אחלה של תחבורה מכל מקום לתל-אביב..
אבל גם לכל מקום אחר.
מישהו חייב לעצור רגע, להסתכל על תל-אביב ולהבין בצורה חד-משמעית ובלתי אמצעית, מה עומד מאחורי ההצלחה האדירה שלה. אבל באמת להבין.כי בעצם כולם הרי מבינים, ויודעים הכל וחכמים יותר מכולם...
אבל אם זה באמת ככה, מדוע בונים עוד פרבר? ועוד "עיר שינה"? ועוד יישוב שלא ניתן יהיה לחיות בו בלי 4 גלגלים צמודים?
הכתבה המעולה של נעמה - כתבה שחובה לקרוא!