"למי שייך המרחב הציבורי?" שואל כרמל חנני בבלוג אורבנולוגיה. על האגרסיביות של המפרסמים המנסים למכור "חוויות עירוניות" והנוכחות הגוברת של הפרסומות בחיי היום-יום בעיר.
"חברות השיווק השונות" כותב חנני, "מבקשות למכור לנו 'חוויות', ולא רק 'מוצרים', ומבחינתם של הפרסומאים חוויות אינן יכולות להיות מוגבלות למתחמים סגורים אלא חייבות להשתלב בחיי היום-יום ולעצב את התחושה של המשתמש. תפיסה זו מתקבלת בברכה בקרב הרשויות הציבוריות שאינן עומדות בדרכן של חברות הפרסום ומשכירות את המרחב לכל המרבה במחיר. אך מי חושב עלינו? מי מגן עלינו מפני המתקפה הזו של תרבות הצריכה?
__img__ ינום וישן שומר ישראל על הדשא בצל הפרדס - צילום של כרמל חנני מתוך הבלוג.
הבעיה העיקרית במקרים כאלה היא שהמרחב הציבורי נתפס למעשה. הדרך הוצרה, הכיכר מולאה בביתנים ועוד. שטח ציבורי המיועד להיות פתוח ונגיש לכלל האזרחים הופקע על ידי העיריה והושכר לגוף פרטי.
חנני קורה לעיריות להגביל את עצמן ולהציב דרישות ברורות בפני המפרסמים... חתול ושמנת.
