שיחה עם צמד האדריכלים היפאנים זוכי פרס פריצקר, קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה.
בכתבה בגלריה של הארץ מתאר נועם דביר את המפגש שלו עם צמד האדריכלים היפנים שזכו בפרס פריצקר לאדריכלות ב 2010. הפרס הוענק להם על עבודתם בסטודיו SANAA בו הם שותפים (כל אחד מהם מחזיק גם משרד עצמאי). אחד המבנים המוכרים יותר שלהם הוא המוזיאון החדש לאמנות עכשוית בניו יורק. בניין לבן שנראה כמורכב מקופסאות המונחות זו על גבי זו.
מבנה נוסף מעניין הוא מרכז הלימוד רולקס באוניברסיטה הפוליטכנית בלוזאן - בניין בעל תוכנית מרובעת בהיקף של 6,000 מ"ר שמתרומם בחלקים שונים ויוצר טופוגרפיה בנויה מלאכותית. בגג נחתכו עיגולים בגדלים משתנים שתוחמים חצרות פנימיות ומחדירים תאורה טבעית לחללים הפנימיים. בקשר לב
מעניין לקרוא את הערותיהם בסופו של הראיון על הקמת מבנים שהם איקוניים. סג'ימה: "הבניינים שלנו הם לא מספיק אובייקטים, זאת נקודה טובה ונקודה רעה... אני חושבת שייתכן כי המשבר הכלכלי גורם לאנשים לחשוב מחדש מה באמת חשוב באדריכלות חוץ מהצורה". ושותפה נישיזאווה מוסיף: "מאז שהמחשב נכנס למשרדי האדריכלים, כולם נהפכו פתאום ליצרני צורות. היום אתה יכול להגשים כל פנטסיה צורנית שלך. אותי משמח שאנשים אומרים לי שהבניינים שלנו מאוד דמוקרטיים כי רוב העבודות שלנו מבוססות על הפעילויות של האנשים בתוכם. אני בפירוש רוצה ליצור אובייקטים, אבל כנראה שזה לא מתיישב עם הגישה שלנו".
כתבה מומלצת, להלן הקישור שוב: הבטון הנכון
