שתי כתבות סקרו לאחרונה את פרויקט גני סביון באור יהודה, פרויקט שתוכנן לפני שלושים שנה על ידי האדריכל ישראל גודוביץ' עבור היזמים האחים גינדי. מסתבר שכבר אז ידעו היזמים למכור את כל הפרויקט בשעה אחת - אירוע מכירות + "מבצע מיוחד" + דירות על הנייר = תופעת עדר. אבל הכתבות מתעסקות גם במה שחשוב באמת, בפרויקט כמו שהוא מתקיים לאורך זמן.
נועם דביר מראיין בגלריה של עכבר העיר את המתכנן גודוביץ' שכיהן כממונה על התכנון הכפרי במשרד השיכון. "גני סביון" נולדו כתוצאה של פרויקט מגורי ניסיוני שיזם האד
ריכל ונועד לנסות ולפתור את מצוקת הדיור הקשה של זוגות צעירים. גודוביץ' טען אז כי כדי להפחית את מחירי הדירות יש לאפשר לצעירים לרכוש בית בסיסי וקטן במחיר כדאי ולסיים את הגימורים ואת התוספות בשלב מאוחר. הוא הציע מודל של בית צומח, שייבנה בתוך מעטפת בטון קיימת. הפרויקט הופסק במפתיע במאי 77, נמכר לאחים גידי והם שיווקו אותו. "גינדי היה חכם." אומר גודוביץ', "הוא קרא לזה גני סביון, הוריד את החזיתות שאני עשיתי ועשה במקומן טיח עם חלונות רגילים. על דירה שהיתה צריכה לעלות 100 אלף שקל לקחו שם פי חמישה"
פוסט של ערן תמיר בבלוג ערסטקטורה משלים את התמונה בביקור במקום. תמיר כותב על הנסיון של הבניה הטורית. למרות שזהו פתרון נפוץ בעולם, בישראל הוא לא הצליח. כיום הפרויקט נמצא במצב מוזנח עם תוספות הבניה וצבע הדהוי.
מעניינת הערתו של תמיר בפסקה האחרונה -"ניתן להאשים את הקבלן וגם את הדיירים, וכמובן שכולם נושאים באחריות ,אבל גם לניכור הברוטליסטי המקורי, ולתזזית הגיאומטרית המכוונת של התכנון יש לטעמי חלק בתוצאה. חשוב לזכור זאת כאשר מתמלאים בנוסטלגיה לאדריכלות של שנות השישים והשבעים."
*התמונה מהבלוג ערסיטקטורה.
