הגר אדמי מארכיבלנדר מנצלת הזדמנות ומדברת על המעורבות הפוליטית של סטודנטים ואדריכלים. ליתר דיוק על חוסר המעורבות. את המחשבות בנושא הציף אצל הגר ספרה של האדריכלית מלכית שושן -"אטלס הקונפליקט ישראל-פלסטין". האטלס רואה אור בהוצאת 010 ההולנדית המתמחה בספרי אדריכלות ויוצא בהולנד, באנגלית, לקהל אירופי ולא בעברית.
בכתבה של אסתר זנדברג בהארץ גלריה (זהירות, שמאלנית!) נכתב על האטלס והמחברת:
האטלס הוא המשך והרחבה של פרויקט מחקר ומיפוי קודם שעשתה שושן כסטודנטית והתפרסם בספרון "טריטוריה" לקראת הביאנלה השמינית לאדריכלות בוונציה ב-2002. האטלס של שושן משלים את המלאכה. "רציתי לדעת כיצד הדימוי של מאות ישובים פלסטיניים הרוסים נראה על המפה מול ההתיישבות היהודית-ישראלית החדשה", היא אומרת.
אנשים עם דעות פוליטיקות ימניות מוזמנים להכנס למאמר המלא ולהתרגז.
הגר לוקחת את הדיון למקום אחר ושואלת בלי קשר לדעה הפוליטית - למה כל כך מעט סטודנטים ואדריכלים מעורבים פוליטית? במילותיה שלה "מה שהכי הדאיג אותי ... הייתה התחושה שאני חלק מדור רדום. שחי בתוך מסכים של מחשבים ... כל אחד מאיתנו שקוע כל כך עמוק בתוך עצמו שאנחנו מפספסים את הכוח שיש לכל אחד מאיתנו. אני לא חושבת כמובן שלמעצבים ואדרכלים יש יותר כוח מאנשים אחרים -אבל האמצעים שיש לנו בידיים יכולים להשפיע, לעורר, להזיז משהו אצל מישהו. ואני חושבת שאסור לנו לוותר על הכוח הזה בכזו קלות."
/>בהמשך היא מציגה גם את תגובות הסטודנטים בכל פעם שמישהו מציע להם משהו שאינו כתוב בסילבוס: "עזבי אותנו בשקט באמא שלך- יש לנו סטודיו על הראש."
לגבי האלטס - אין כמו להפנות אתכם לבלוג אנטייטלד, אל הפוסט המצויין של מושון זר אביב -"למדו אותם לשקר". הפוסט דן בדרך בספר אודות קרטוגרפיה וכותב "הספר מחולק לפרקים שכל אחד מהם מוקדש לדרכים בהן מפות יכולות לשקר, לעוות ולהטות את תפיסת המציאות שלנו... הטענה היא שלא רק שמפות אינן מציגות תמונה מלאה של המציאות, אלא שמעבר לזה, על מנת שיהיו פונקציונליות הן בהכרח נדרשות לשקר."
מושון מציע ללמד את הסטודנטים לשקר במודע. הרי אחרי הלימודים הם יצטרכו את זה כדי לשקר ללקוחות ולעצמם.
*התמונה מאטלס ישראל בערבית.
