12 - 13 באפריל 2011
אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לאדריכלות על שם דוד עזריאלי, קתדרת אונסקו למורשת המודרנית.
בניין מכסיקו ובית התפוצות.
הכניסה על בסיס מקום פנוי
רקע (מתוך אתר זה)
סין של היום אינה מתנהלת על פי סנטימנטים היסטוריים. היא מתפתחת ונבנית לגובה, ואזורים היסטוריים רבים נהרסים בתהליך הפיתוח המהיר. שכונת הונגקיו, שבה היה הגטו היהודי, נמצאת על גבול מרכז העיר. למרות שיפוצים חיצוניים שנעשו בבתי השכונה, מבפנים נותרו הדירות כמות שהיו. התשתיות רעועות, החדרים קטנים וצפופים, ותשתיות מים וביוב אינן דבר מובן מאליו... ערכה של שכונת הונגקיו נוסק מיום ליום, ותורה בתכניות הפיתוח של שנחאי מתקרב, אולם גורלה של השכונה טרם הוכרע סופית. קבוצות יהודיות וקומץ אנשים בעיריית שנחאי מנסים לקדם תכנית לשימורה בשל ערכה ההיסטורי.
פרופ' משה מרגלית, מרצה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, שמע על התכניות לשימור השכונה והחליט לקחת את תלמידיו למסע אל סיפורה המרתק של שכונת הונגקיו. יחד עם אנשי החוג לאדריכלות באוניברסיטת טונג'י שבשנחאי, נבנה קורס משותף לסטודנטים ישראלים וסינים שמטרתו להעלות רעיונות שונים לתכנון השכונה, לפיתוחה ולשימורה. פרופ' מרגלית צירף לרעיון גם את צוות פרויקט 'מסע אל המורשת' של מרכז זלמן שזר לתיעוד קהילות יהודיות. באוקטובר 2010 יצאה משלחת של כעשרים סטודנטים מהחוג לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, ואליהם הצטרפו שלושה חברים שהשתתפו בעבר בפרויקט 'מסע אל
המורשת' והאדריכל רז עפרון.
הביקור בשנחאי היה תחילתו של תהליך שסופו בעבודת גמר. על העבודה להציג רעיון או כיוון לשימור השכונה ולשמירת הערך ההיסטורי שבה, בלי שיהיה הכרח לשמר את תנאי המגורים הירודים או את אופי השכונה הנוכחי. תפקידנו כחברי 'מסע אל המורשת' היה לענות על השאלה מדוע חשוב לשמר את השכונה הזו - במיוחד בעיר שאינה מעוניינת במיוחד לשמר את העבר שלה ומסתכלת רק קדימה. מטרתנו הייתה לענות על שאלת ה'למה', ולא על שאלת ה'איך' שהעסיקה את האדריכלים.
ראו כאן לפרטי הכנס, לוח האירועים והזמנה.
