למי שייך הרחוב?

בהמשך לדיונים בבלוגים ולכתבה הקודמת, נותן לנו אליאב מבלוג "הרחובות שלנו" דוגמה קונקרטית למקום בו שליטת המכוניות על הרחוב הורסת אותו.

 

רחוב הר-סיני בתל אביב משמש כמגרש חנייה מאחורי בית הכנסת הגדול. הרחבה שתוכננה בשנות ה-30 ככיכר בסגנון איטלקי, נשכחה מהתודעה העירונית, והסיבה העיקרית לכך היא העובדה המצערת היא משמשת בעיקר כלי רכב.ה תמונה המצורפת כאן ומקורה בבלוג מציגה יפה מאד את הבעיה: רחבה נעימה עם קשתות שנועדו למסחר ובתי קפה ולבטח הייתה שוקקת אם הייתה זוכה לטיפול נכון יותר ולהרחקת המכוניות.

 

ההעדפה האוטומטית שלנו לתנועת המכוניות על פני הולכי רגל ורחוב שוקק וחי ברורה. כולנו רוצים לחנות ממש מתחת לבית, אם היה אפשר - היינו רוצים להחנות את הרכב כך שתא המטען יהיה צמוד למקרר במטבח. אבל כמתכננים אנחנו צריכים להיות מודעים ואחראים גם לשטח הציבורי שהחזיתות שלנו יוצרות. קחו למשל קיבוץ, בצורת הישוב הזו המכוניות הורחקו מהבתים אל מגרש חנייה חיצוני. נכון, היית צריך ללכת מאתלמי שייך הרחוב?יים מטר עד לבית אבל אם תשוו את המרחב הציבורי של חלקים אלה לעומת הרחובות השוממים של ההרחבות באותו הקיבוץ...

 

למרבה הצער אין פתרון אמיתי לבעיה ללא הפחתה משמעותית של כמות המכוניות בעיר. אופניים, תחבורה ציבורית, אגרה בכניסה לעיר - כולם פתרונות חלקיים שיכולים להטיב את המצב.

המאמר באדיבות

תגובות