מספר כתבות בכלכליסט וגלובס חושפות את המאבקים הכספיים המתנהלים סביב שימור מבנים בתל אביב. מגמת שימור מבנים הולכת וצוברת תאוצה וכבר נכתב גם כאן וגם על ידי גדולים מאיתנו על הצד הרע של השימור. אבל מלבד סוגיות אדריכליות ישנם גם כמה נושאים כלכליים המעורבים בנושא או בעברית - מלא כסף.
תמצית חילוקי הדעות הכספיים נסקרת בגלובס והיא זו: העיריה טוענת שקביעת מבנה כמיועד לשימור מעלה את ערכו - ולכן על הדיירים לשלם היטל השבחה, הדיירים לעומת זאת טוענים שהקביעה מורידה את ערכו - ולכן על העיריה לשלם פיצויים.
למה זה מעלה את ערך הנכס? אם שואלים את העיריה - זה בגלל שהבנין עכשיו ממותג.
למה זה מוריד את ערך הנכס? הדיירים טוענים שכעת הם מאד מוגבלים בשיפוץ ובהרחבה אותה הם רשאים לבצע.
עיתון כלכליסט מדווח כי בתחילת ספטמבר (2011) תסתיים התקופה שבה רשאים בעלי בתים לתבוע פיצויים על ידירת ערך הבתים שלהם עקב ההחלטה של עירית תל אביב לכלול אותם ברשימת הבתים לשימור. רגע לפני שהמאבק על הנושא מגיע לשיא שולפת העיריה קלף חדש - קרן שימור של עיריית תל אביב־יפו תעניק 30 אלף שקל לכל דייר בבניין שיחליט לשמר את ביתו בו.
...רגע, פיצוי? הרי העיריה טוענת שערך הנכס רק עלה לא?
>
בסוגיית השימור ישנם עוד ניואנסים רבים, יש שימור רגיל ויש מחמיר, יש פיצוי כספי ויש ניוד זכויות, אבל אני חושב שישנן מספר נקודות שהן לטעמי עוד לפני הויכוח.
ראשית, יותר מדי בתים מוגדרים כבתים לשימור. לא לכל הבתים יש ערך הסטורי אמיתי. קביעה שבית מיועד לשימור הופכת אותו לבנין למגורי עשירים (אם יש כסף לשיפוץ) או למבנה מוזנח ומתמוטט (אם אין כסף). בשני המקרים העיר מפסידה.
נקודה שניה היא בכלל הזכות של העיריה לבקש היטל השבחה. לי כל זה נראה כמו תרגיל של עורך דין שנועד להמנע מלשלם פיצויים. הרי אם הבנין בעל ערך הסטורי, הוא היה כזה עוד לפני החלטת העיריה לשמר אותו. כלומר הערך המיתוגי שלו היה קיים. ירצו הדיירים לשפצו ולשמור על הערך המיתוגי - יופי. אבל זה יקרה גם ללא הכרזה עליו כבנין לשימור. כלומר החלטת העיריה לא היא שהעלתה את ערך הבנין ולכן אין שום זכות לדרוש היטל השבחה.
לטעמי עירית תל אביב נוקטת בצעדים צינים כדי להמנע מלשלם על החלטה גרועה שלקחה - 1600 מבנים לשמור בעיר... נו באמת.
