נועם דביר כותב ב"הארץ" על הפרויקט במרכז יהוד -"בלה לוגאנו", רובע עירוני חדש שתוכנן בהשראת החלק האיטלקי של העיר לוגאנו, ושואל האם מדובר בחיקוי אדריכלי מביך או בפרויקט שיפיח חיים אורבניים חדשים בפרבר הרדום?
"פרויקט לוגאנו הוא שילוב של יומרות גבוהות מצד ראש עירייה אחד, תנאי שוק מתירניים, משמעת אדריכלית רופפת וניסיון למיתוג של עיר מנומנמת" כותב נועם. "הפרויקט עלה לכותרות כמה פעמים בשנים האחרונות, תחילה כקוריוז ולאחר מכן כתוכנית ממשית שמקודמת בדיון במוסדות התכנון והבנייה. המניע המרכזי שלה הוא התחדשות עירונית של מרכז יהוד וכבר עכשיו ניתן להגדירה כתוכנית השאפתנית והנרחבת ביותר מסוגה בישראל."
הפרויקט מעורר דיון על העתקה אדריכלית ועל התאמה של מצבים מתרבות אחת לתרבות אחרת. למרות הקוריוז שבדבר אי אפשר להמנע גם מההבטחה שיש בו - זה מרקם עירוני שמתוכנן בצורה פרטנית. מרחיק את המכוניות ומעדיף את הולכי הרגל, משלב עירוב של מסחר, בילוי ומגורים וכולנו יודעים כמה יש בדברים האלה צורך במרכזי ערים.
כשאני חושב על מרכז העיר חדרה למשל, העיר בה נולדתי, אני לא בטוח שהרעיון של ראש עיריית יהוד רע כל כך. ואם לתת פתחון פה לאחד הטוקבקים בכתבה
: "מה תל אביבי בדיוק בסגנון שהומצא בגרמניה בשנות העשרים-שלושים והועתק לכאן ללא כל הקשר מקומי וללא מחשבה?... אני מוכן להמר שלאותם הכותבים הביקורתיים על האדריכלות הישראלית, אין שום בעיה עם אוכל איטלקי השולט בתל אביב, או עם אופנה איטלקית או עם עיצוב מוצרים איטלקי... כל אלה בסדר מבחינתם. זה גם הולך טוב עם האספרסו. בדירת הבאוהאוס, אלא מה."
* התמונה מהדמיות היח"צ לפרויקט
