האם זה שימור או איפור מצועצע?

פוסט מענין מאד של יובל כהן פורסם בבלוג "הרחובות שלנו" ובו הוא מציג את הבעיתיות בשימור אדריכלי כפי שהוא נעשה כיום דרך מקרה המבחן של "מתחם התחנה" בתל אביב. השאלות העולות מהמאמר נוגעות לאופי בו אנו מגדירים שימור: האם מדובר רק בערכים אסטטים? אם הכל מחודש אז איפה הישן? אם המבנה קיים אבל יעודו שונה לחלוטין, האם זה שימור? ובכלל, מה ערכה האדריכלי של התחנה למשל ומדוע יש לשמר אותה?

 

"בארץ" כותב יובל, "בכל הנוגע לשימור במרחבים עירוניים (להבדיל ממרחבים ארכיאולוגים) נטייתם של מקבלי ההחלטות הוא של שיחזור "מדוקדק" (ואף מזויף) של אותם חמדי בניה – למרות שלרוב הערך האדריכלי שלהם מועט וזה ההיסטורי רב." ... "לכן אנו מוצאים עצמנו עם מבנים ישנים-חדשים שאינם עהאם זה שימור או איפור מצועצע?וד מעידים על תקופתם אך אינם חדשים בעליל. כך יוצא שכל מבנה מט ליפול מהזנחה עובר מתיחת פנים והופך "ליפה" – "לצעיר". ממש ככללי האופנה, המעלים על נס את יופי הנעורים.

אין אני מזלזל בערך האסתטי של השימור, אך האם זהו תכליתו? מה הטעם בשיחזור אם הוא מוחק את השנים?" ..."איה השוני בין מתחם התחנה למרכזי קניות חוץ עירוניים, המכונים  Out-Let (קניון-חוצות)?"

 

לטעמי מתחם התחנה אינו צריך להבחן במונחים של שימור. אני מסכים עם כל טיעוניו של יובל לגבי שימור בכללותו אבל חושב שמתחם התחנה פשוט אינו מקום שצריך להיות מוגדר לשימור. מסיבה זו אין לי בעיה עם הפיכת התחנה לקניון פתוח באיפור נוסטאלגי.

 

הבעיה העיקרית במתחם מוצגת לקראת סוף המאמר ואיתה אני מסכים ומזדהה: "החשוב ביותר והמצער ביותר שכמו בקניון חוצות מזויף גם התחנה מנותקת לחלוטין מהמרקם העירוני ומוקפת חניונים." טענה זו אינה קשורה לשימור אלא לתכנון עירוני ויובל אינו מסתפק בלקונן על המצב אלא מציע פתרונות. "להסיר את הגדרות העוטפות את המתחם ולחברו מחדש לרחוב אילת ושדרות ירושלים. בכך ניתן להשיג מרקם עירוני מאוחד" ... "נכון וראוי להחזיר את המרקם העירוני שסבב את האזור. יש לדרוש בנייה נמוכה בצפיפות גבוהה של מגורים ומבני ציבור נוספים שיחברו פעם נוספת את שבזי ויפו."

 

המאמר באדיבות

תגובות