משרד הפנים החל בדיון ציבורי אתמול (10 יולי 2011) בנוגע להסדרת התכנון, הרישוי וההקמה של טורבינות רוח כמקור לאנרגיה ירוקה. למרות ש "ירוק = טוב" יש נקודה אחת שאני מקווה שנלקחת בחשבון - טורבינת רוח זה דבר מכוער.
הסדרת השימוש בטורבינות רוח להפקת חשמל ממשיך ישירות את תוכנית המתאר הארצית למתקנים סולאריים ליצור חשמל (תמ"א 10/ד/10). משרד הפנים, פועל לקידום תחום האנרגיה החלופית במטרה לממש את החלטת הממשלה לייצור אנרגיה מתחדשת בהיקף של 10% מייצור כלל החשמל בשנת 2020. הדיון הציבורי שהתקיים נוהל על ידי מיודענו האדריכל רפי רייש , מנהל אגף בכיר לבניה, ומר אפרים שלאין, מנהל אגף בכיר לתכנון תשתיות, והיה בהשתתפות נציגי מוסדות תכנון,גופים ציבוריים ונציגות יזמים ויצרנים של טורבינות רוח. בהמשך יוגש מסמך המלצות למועצה הארצית לתכנון ובניה בכדי שתקבע את המתווה הסטטוטורי לקידום מתקני אנרגיות הרוח.
אם תחום הפקת האנרגיה מתחנות רוח יתנהג כמו התחום הסולארי, הרי שאנו צפויים למתקפה של יזמים וחברות על השוק. אבל לתחנות רוח יש מרכיב מהותי שאינו קיים בתחנה סולארית - טורבינות רוח מכערות את הנוף. תחנה סולארית המותקנת על גגות מפעלים היא מרכיב שטוח ואופקי באופיו. לעומת זאת טורבינות רוח הן אלמנט נופי בולט, בדיוק כמו קווי מתח גבוה וכמו אנטנות.
טורבינות רוח מטיבען ממוקמות כמו אנטנות במקומות הגבוהים ביותר. אני לא בטוח שהייתי רוצה לראות טורבינות כאלה לאורך רכס הכרמל, שולטות על קו הרקיע. אני יודע שלמרות ערכן ה"ירוק" הצבת טורבינות כאלה על שפת מכתש רמון למ
של היא אסון אקולוגי - זיהום ויזואלי. בנושא הזה מעניין לראות את היחס של החברה להגנת הטבע לגבי הטורבינות. רשות הטבע והגנים מעוניינת להציב טורבינות כאלה בגנים לאומיים ושמורות טבע. השיקול הוא כמובן הורדת קווי המתח אבל גם להם ברור שהטורבינות חייבות להבחן בקריטריונים של העדר פגיעה נופית.
