על הפוליטיקה של התכנון

מחאת האהלים מציפה על פני השטח בעיות שהיו שם תמיד. פוסט ארוך של שרון רוטברד מדבר על הגורמים הפוליטיים והכלכלים הקובעים את צורת התכנון בישראל הרבה יותר ממתכנני הערים או האדריכלים. רוטברגר מזכיר לנו שכשהמדינה העבירה את השליטה במוסדות התכנון מידיה לידי הועדות היא פתחה את הדלת לכל בעל ענין לשנות גם תוכניות עירוניות.

 

"כיום המצב הוא שהתכנון האורבני בתוך שטחי הקו הירוק מופרט כמעט לחלוטין" כותב שרון, "בפועל, המציאות הזאת יצרה בתחומי הקו הירוק מערכת תכנונית בת שתי מהירויות: מהירות צב עבור אזרח שרוצה לסגור מרפסת, ומהירות טיל בליסטי עבור יזם שרוצה להקים מגדל בן 40 קומות."

בהעל הפוליטיקה של התכנוןמשך מתיחס שרון לפעולת השוק החופשי בתחום. לכאורה השוק אמור לחלק את ההזדמנויות לכולם בצורה שווה, כמו יד נעלמה המחלקת קלפים בצורה אקראית. אבל זה לא מה שבאמת קורה. היד הנעלמה של השוק "מחלקת אסים תמיד לאותם שחקנים ומציגה אגרוף קמוץ לפני השאר."..."היד הנעלמה של השוק היא הזרוע הביצועית הלא-רשמית של הכוח ובעיקר של בעלי הכוח, שלפעמים הם בעלי הבית של בעל הבית." ובעברית - היכולת של היזמים לשלוט במוסדות התכנון.

 

כל אלה מביאים לדעתו של שרון למצב בו מוזמנת שחיתות בועדות התכנון ועבודה של "מאכרים". אלה הם הגורמים שקובעים בפועל את הנוף העירוני ויוצרים מגדלים במקומות מפתיעים ופרויקטים כמו הולילנד.

 

כתבה מומלצת. ארוכה אבל מומלצת.

תגובות