ארכיטקטורה הפיכה

מאמר של אור אלכסנדרוביץ במגזין המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל שואל לאן בדיוק הולכים הבניינים אחרי שהם מתים? המאמר מאיר את העובדה שאנו האדריכלים, לא חושבים מה יקרה כשהבניין שהקמנו יהפוך לישן ובלוי ויהרס.

 

וכך כותב אור: "אף אחד לא מצפה מהאדריכלים להסביר מה עומד לקרות לבניינים שהם מתכננים ביום שאחרי הסוף, לתכנן את הפירוק, להיות אחראים למעשיהם –ארכיטקטורה הפיכה אפילו לא האדריכלים עצמם. במקום להכריז על כניעה, על הכרה בזמניות המתחייבת של הבניינים, הם ממשיכים להתגונן מפני האמת של החומר מאחורי חומות גבוהות של הכחשה, כאילו שגיאה מקרית, חישוב מוטעה, הם שגורמים להיעלמותם מהעין – ולא תאריך התפוגה ההכרחי של קיומם. המנהג האדריכלי הזה היה מתקבל על הדעת אילו רק לא היה כרוך בנזק סביבתי מעיק ומצטבר שהולך ומתפשט בהתמדה ככל שהתשוקה לשינוי, לחידוש ולהשמדת תאונות מביכות מהעבר הולכת וגוברת."

 

בהמשך המאמר מציג אור את דעתו על הדרך בה צריכים האדריכלים לפעול. ברור גם לו שהשינוי הנדרש אינו משהו שניתן להשגה בקלות מאחר ורובו כרוך בחומרי הבניה, בשיטות הבניה. אבל גם כך טענתו היא שאף אחד לא יקדם חומרים ושיטות טובים יותר אם אדריכלים ימשיכו להתעלם ממה שקורה ליצירה שלהם לאחר שנים.

תגובות