מזמן לא הופגן זילזול גדול כל כך באדריכלים בארץ ועוד מצידו של מוסד אקדמי. הנהלת האקדמיה בצלאל ביטלה באפריל את תוצאות תחרות התכנון מ 2006 ובחרה שלושה צוותי האדריכלים מהם יוזמן אחד לתכנן את הקמפוס החדש שיקום במרכז ירושלים. שלושת הצוותים מובלים על ידי משרדי אדריכלים מחו"ל ונראה שההתמודדות היא על שכר הטרחה מאחר ומשרדים לא התבקשו להגיש הצעה אדריכלית.
כתבה בהארץ מספרת על פסילתה של התחרות ועל המשרדים המועמדים לבחירה. הצוותים הם סטודיו סאנה מטוקיו (בשיתוף משרד ניר-קוץ), סטיבן הול אדריכלים מניו יורק (בשיתוף משרד א. לרמן) ו RMJM מבריטניה (בשיתוף משרד מייזליץ-כסיף). בשבועות האחרונים נפגשו המחליטים מטעם בצלאל - פרופסור ארנון צוקרמן נשיא האקדמיה ואיש העסקים הרצל חבס, יו"ר חבר הנאמנים של בצלאל - עם נציגי שלושת הצוותים.
כתבה נרחבת יותר ב Xnet מגלה את הלחצים הפוליטיים של העיריה ואת אוזלת היד של האדריכלים ומוסיפה גם ביקורות. העובדה שהתחרות נערכה באופן פרטי על ידי בצלאל, ולא באמצעות עמותת האדריכלים, איפשרה למוסד לשנות את החוקים לפי ראות עיניו בדיעבד.
מיכאל יעקובסון כותב :"זהו סיפור מעורר מחלוקת ותמיהות, שבו הנהלת המוסד האקדמי החשוב אינה פועלת בשקיפות. התנהלותו של בצלאל בפרשת הקמפוס נראית כמזגזגת ולא מקצועית, ומתפרשת בעיני גורמים לא מעטים כחסרת כבוד כלפי האדריכלות הישראלית."
ישראל גודוביץ' -""פניתי אל מי שעמד בזמנו בראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל והיה בצוות השופטים של התחרות, פרופ' צבי אפרת, ושאלתי אותו 'אתם נורמליים? מה קרה, הם לא נתנו מספיק שוחד? הרי היום עשיתם את התרגיל לצמד הזוכה מאירופה ומחר יעשו את זה לנו'".
ופרופסור צבי אפרת משיב "האדריכלים הם לא אלה שביטלו את התחרות, אלא האיגוד שלנו איפשר מצב שבו אין הסדרה בחוק תחת גוף חזק של כללים לתחרות. אין פה בעיה אתית אלא הסדרת נורמות ציבוריות, ולכן אני לא חושב שזו הבעיה שלנו."
האדריכל פרופ' דוד גוגנהיים, מוותיקי המרצים במחלקה לאדריכלות בבצלאל :"מה פתאום בוחרים אדריכלים מחו"ל, מה הפרובינציאליות הזאת? יש מספיק אדריכלים ישראלים טובים שיכולים לבנות קמפוס כזה ובנו כבר פרויקטים מורכבים בהרבה. השותף הישראלי יעשה את כל העבודה השחורה, כשהאדריכלות האמיתית תיעשה בחו"ל. זה לא הפתרון. על זה צריך להילחם בעמותת האדריכלים."
*קמפוס בצלאל הקיים, צילום, מיכאל יעקובסון.
גלובליזציה וביזיון
אני חושב שאנחנו נמצאים בתחילתה של תקופה בה אנחנו מוציאים את התכנון מישראל ומעבירים אותו לאדריכלים בעולם. חלק מהאדריכלים בארץ הופכים לשותפים, והמשרדים העולמיים הגדולים הם אלה שלוקחים את כל השמנת של התכנון - גם את העיצוב וגם את המיתוג העצמי ואת הקרדיט. ללא הקרדיט המעמד של המשרדים בארץ רק ילך וירד וחלוקת העוגה בינם לבין המשרד העולמי תשתנה כך שהתכנון יעשה במרכז העולמי והשרטוטים בהודו. האדריכל בישראל יישאר רק כדי לוודא התאמה לתקנים, לתרגם את התוכניות ולפקח.
זה לא פחות מביזיון. המקום שבו אמורים ללמד אדריכלות מתייחס למבנה ציבורי כמו אל פרוייקט נדל"ן שצריך למכור לציבור מסנוור. בדיוק כמו שקבוצת הרצל חבס שיווקה את YOO שתוכנן על ידי פיליפ סטארק (בליווי יסקי סיוון) - על התכנון מחתימים כוכב מחו"ל כי קל יותר לדחוף את זה לפראיירים המתחלפים. אבל הפעם זה מבנה ציבורי והוא נמכר מראש. אין לכוכבים מחו"ל שום משמעות חוץ מהעובדה שהפראייר המתחלף הפעם הוא המזמין - בצלאל. אם הנהלת בצלאל אומרת שאדריכלים ישראלים לא טובים מספיק בשבילה, למה שתלמד סטודנטים לארכיטקטורה? לא פשוט יותר שתשכור בוגרים ישירות מאוניבריטאות בהודו?
כל אחד מהמשרדים המתחרים יכול לעשות את התכנון גם בלי להעביר את הקרדיט והעמלה למשרד בחו"ל. עוד עשרות משרדים אחרים בארץ טובים לא פחות. כאן היה שיקול של "אנחנו רוצים מיתוג" לפני השיקול של "אנחנו רוצים אדריכלות טובה" (כלומר תחרות) או אפילו לפני השיקול של "אנחנו מאמינים באדריכלות הישראלית ".
אבל לא! המסר של הנהלת בצלאל הוא "אנח
נו פראיירים פרובינציאלים. אנחנו לא מאמינים באדריכלים הישראלים וביכולתם לתכנן. אנחנו רוצים "אפקט בילבאו" ונעשה כל מה שהתורם יגיד".
אנו מוסיפים פה גם את ביקורתו של צבי אלחייני כפי שפרסם בפייסבוק:
"כמה טינופת. ה"פרופסורים" בר-און את צוקרמן הפכו את בצלאל לפרויקט נדל"ן. צבי אפרת מגלגל עיניים. גנית מייזליץ כסיף מתחרה ראש בראש בלרמן בבצלאל ובמקביל שופטת אותו (לשלילה) בפרס רכטר. וכל זה על רקע הקמת הבניין הכי מיותר בארץ ומתוך מוסד שמחנך ל"מיחזור מבנים", עאלק. תנו לאדריכלים לבנות והם ישכחו את כל הדיבורים היפים של האקדמיה בשניה .
אדריכלים צעירים בישראל, התעוררו! דור שלם של מנגנונים מסואבים מנהל ומנצל אתכם. אין לאדריכלות ישראלית דין ודיין, אין אמנה, אין קולגיאליות. בעלי אינטרסים, אדריכלים ושאינם אדריכלים, עושים בתחרויות ובפרסי עידוד לאדריכלות כבשלהם ורומסים פעם אחר פעם את התרבות האדריכלית בישראל. דרוש סדר יום אדריכלי חדש. לא יעזרו עוד סדנאות והרצאות על שיכונים, זה עלה תאנה, כל ההצעות האלה יישכחו מחרתיים. הרימו ראש באמת."
זו השעה של עמותת האדריכלים לדבר. עכשיו המבחן האמיתי.
