קרב אדריכלים בין תפיסות עולם מנוגדות מתחולל בין ד"ר יודן רופא ופרופסור הלל שוקן לבין האדריכל ירון טוראל בבלוג של עמותת מרחב. הויכוח ניצת בעקבות פוסט המציג את העיר לוד כמקרה מבחן, כדוגמא לבעיות הנמשכות של תכנון ודיור בישראל, וכאתגר ליצירת השינוי הנדרש. ירון טוראל שהיה אחד המתכננים של תכנית המתאר של לוד, ושנמצא בצוות הליווי והעדכון של תמ"א 35 מציב בפני אנשי העמותה שאלות שמצליחות למקד את הדיון בנקודות התורפה של ההשקפה המכונה "עירוניות חדשה".
אנשי עמותת מרחב ותפיסת העולם המדוברת מציגים תמיד פתרון אחד לכל תחלואי העיר - ציפוף ועירוב שימושים. למרות שכולם מסכימים ששני אלה הם קווים מנחים לעיר טובה יותר הרי שיש בעמותת מרחב קיבעון שלילי לגבי אפשרויות אחרות או מקרים שסותרים את ההנחה הזו והם תוקפים כל עמדה אחרת ב"להט משיחי" כדברי טוראל.
טוראל מציג את אחת מנקודות התורפה של עמדת מרחב כך:
"... ואם כבר אנו עוסקים בתדמיות, מצטיירים שני מחנות: המודרניסטים של מגדל בגן, עם החניה וכיווני האויר אך ללא שמץ של אורבניות – ומנגד הטורקים הצעירים של ספיבק/יונה/סילברמן, הלל/יודן, ודרור/אירית, המציעים אורבניזם אירופי מסורתי.
הטורקים מאמינים, כותבים ומלמדים מתוך ידיעה נטולת פשרה שכל האמת בידיהם, ורק שם. אלא שהעם בוחר, שוב ושוב, בכל הזדמנות, במודרניסטים. יש לכם הסבר? מדוע יזם קפיטליסט חזירי נמנע מלהציע את מה שהסטודנטים הציעו כאן, כי הוא יודע (והאמינו לי, הוא בדק) שזה לא יימכר, ומיד הוא שב למגדל בגן? הייתכן שיש גם קב אחד של בינה אצל הציבור? אותם אלה שאנו חייבים בכבודם ובשיתופם?"
דרור גרשון עונה לו בשם "הטורקים הצעירים" של עמותת מרחב:
"...בקשר למי שמחזיק באמת או באמת אחת – אנחנו לא מחזיקים באמת אחת נחרצת ואין בלעדיה, אנחנו מדגישים בלהט אולי את מה שמביא להצלחה מלימוד ניסיון ומלקחי מה שקרה כאן ב60 שנה האחרונות וזאת בניגוד למדיניות התכנון של ממשלת ישראל ושולחיה כולל המתכננים העובדים בשרותיה בחיים בתיאוריות שגיבשו לעצמם כנכונות ואוחזים בהם ללא רצון לעצור ולשאול האם אי
ננו טועים? האם לא כדאי ללמוד באמת מה קורה בעולם? האם לא עשינו מספיק רע לסביבתנו??
...
הקהל לא מצביע ברגליים ובוחר, לקהל היום אין אפשרויות בחירה כי השוק ולצורך זה יזמים , מתכננים מינהל מקרקעי ישראל משרד השיכון ומתכננים העובדים בשרות אותם יזמים גדולים ומשרדי הממשלה כולם מציעים לאזרחים רק שתי צורות מגורים : צמודי קרקע או מגדלים להם הם קוראים מגורים יוקרתיים – ובתוך כל הבניה הזו רק דירות גדולות – לאנשים טובים עם רכבים מארומה זוכר? – כאילו אין זוגות צעירים ללא ילדים כאילו אין משפחות חד הוריות כאילו אין אנשים מבוגרים שאינם משתמשים ברכב אז על איזו בחירה אתה בכלל מדבר?"
טיעון נוסף שעולה בתגובות נסוב על התכנון הסטודנטיאלי שתמונה ממנו מופיעה כאן (מתוך תכניתו של איליה בראון) - אין תכנון תהליך, רק תכנון מצב סופי. אדריכלים, וסטודנטים לאדריכלות אפילו יותר, מתכננים עיר במצב מוגמר, כאילו שאפשר לקפוץ ממצב א' ל ב', מהיום לעוד 20 שנה במכה אחת. זה לא עובד כך. תכנון שלא יכול להראות איך לעזזאל הוא מצליח ליצור תהליך פשוט לא יוקם. תוכנית אמיתית חייבת להציע פיתוח צנוע שיגרור אחריו יזמים שיפתחו עוד ובכך יגררו עוד יזמים ועוד דיירים וכן הלאה וכן הלאה. תוכנית אמיתית לעיר חייבת להיות תהליכית ולא מצב סטטי סופי.
עד כמה שאנחנו סולדים מהמילה "מיתוג", הרי שלפעמים אין ברירה וחייבים להתעסק איתה. תוכנית ללוד שלא מראה איך היא יוצרת לעיר מיתוג טוב יותר לא תצליח למשוך אוכלוסיה.
אני ממליץ לכולם להכנס לדיון בפוסט ולקרוא. גם אם אתם מסכימים עם צד זה או אחר, כדאי לכל אחד לקרוא ולנסות לפחות להבין את הטענות של הצד השני.
לטעמי (יובל) הטיעון של ירון חזק יותר. תן לאנשים את האפשרות לגור בבית צמוד קרקע בקדימה, מגדל בתל אביב או בית בשדירות רוטשילד ורובם יבחרו במגדל וגם יהיו מוכנים לשלם על זה. לעירוניות הצפופה יש חסרונות לא מעטים שכל מי שגר בתל אביב מכיר - שני כיווני אוויר, חלונות שפונים לשכן במרחק חמישה מטרים. נכון, הרחובות הופכים טובים יותר וצפופים אבל זה על חשבון הדירות.
בתל אביב אפשר לשווק ולמכור דירות גרועות ברחוב רוטשילד, בלוד זה לא ימכר. בתל אביב לרחוב יש משיכה עצומה שללוד אין ולא תהיה לעולם. למרות החשיבות העצומה שאנחנו האדריכלים מייחסים לעצמנו, אנחנו לא קובעים. גם אם נקים את כל מה שנרצה מי שיקבע הם האנשים עצמם והם רוצים להצטופף בתל אביב. עדיף במגדל מגורים ברוטשילד אבל אם זה יקר מדי - אז בבית ישן וצפוף עם דירה גרועה.
לגבי המיתוג הנדרש כדי לקדם עיר, אני מסכים עם ירון שזו דרישה אבל חולק עם המסקנה האוטומטית ששכונות חדשות הן הפתרון היחיד. דווקא כאן הייתי לוקח את צורת העבודה בפינצטה המאפיינת את אנשי מרחב ובודק אילו נקודות בעיר ניתנות לשיקום שיביא אחריו מיתוג. לטעמי שיקום ושיפוץ והשקעה בהורדת פשיעה הן הפעולות המתבקשות. נכון, זה לא אדריכלי כל כך ולא ניתן להצגה על גבי תוכניות צבעוניות אבל זה מה שבאמת חשוב לתושבים ועל זה הם יהיו מוכנים להשאר ואפילו להכנס לגור בעיר.
