שני אדריכלים מכובדים מציגים השבוע את דעתם על תרבות הדיור בארץ ובתל אביב במיוחד. האדריכל סעדיה מנדל בכתבה ב Xnet והאדריכל עופר קולקר בגלובס. מעניין לעמת את שתי הגישות שיוצאות מאותה נקודת מוצא. מבין שניהם נראה שקולקר גם הולך את הצעד הנוסף ומגיע למסקנה אופרטיבית.
סעדיה מנדל יוצא מתוך הנקודה שהארץ קטנה ומתמודד עם הקריאה לפתרון של מגדלים: "מדובר בהטעיה גסה: אין כל קשר בין צפיפות הבנייה (מספר היחידות לדונם) לבין גובה הבנייה. אפשר לבנות מגדלים ולהישאר עם צפיפות נמוכה". בהסתכלות על בינוי עירוני בקו אפס (כמו פאריז למשל) הוא מראה שהצפיפות יכולה להיות גבוהה יותר ללא מגדלים. לטענתו של מנדל הסיבה האמיתית למגדלים נובעת "מתוך אותה כמיהה שגרמה למגדל בבל, או בגלל כוח העושר, המעמד החברתי והיוקרה". מנדל מציג את המצב כמלכוד מעגלי בו האדריכלים מספקים את מה שרוצים הלקוחות והיזמים ומי שנפגעות הן העיר והעירוניות. "הדרך היחידה לצאת ממעגל הקסמים היא לנסות ולהעריך באופן מקצועי את ערכם התרבותי של כל אחד מן המרכיבים, תוך מתן עדיפות לאלה שהחברה בישראל תרצה ביקרם" הוא מסכם.
אבל האם באמת תושבי ישראל מוכנים לשלם עבור עירוניות כזו? כנראה שלא עונה עופר קולקר בכתבה המקבילה.
גם לקולקר ברור שמדובר בבעיה "ויתרנו על איכות אורבנית והקרבנו אותה על מזבח איכות הדירה, ואין ספק שבישראל היא מהגבוהות בעולם: לכל דירה פה יש חמישה כיווני אוויר (...) אלא שתרבות הדיור האיכותית הזו, באה על חשבון איכות חווית הרחוב (...) אין רצף בנוי כמו בערי אירופה וארה"ב והרחוב העירוני פחות נעים". אבל קולקר גם מעריך שלא ניתן לפתור את הבעיה במודל האירופאי המועדף כל כך על ידי מתכנני הערים. "בישראל אפשר למכור רק שני טיפוסי דירות: לפחות שלושה חדרים עם לפחות שלושה כיווני אוויר, או פנטהאוז. תכנון בנייני המגורים אחיד בגלל שהדייר הישראלי מוכן לקנות רק את זה".
ואם זה המצב, מה 
ניתן לעשות? קולקר עונה "רוב הרחובות בתל אביב צרים מכדי לקלוט מגדלים - אי אפשר לטפס לגובה 40 קומות, ברחוב שרוחבו 12 מטר, זה יגזול את כל האור מהקומות התחתונות, יש קנה מידה עירוני, וצריך לשמור עליו, ולכן העיר צריכה להתרחב לשטחים חדשים".
הדיון הזה הוא אחד הנושאים הבוערים כעת בשיח האדריכלי. ישנה תמימות דעים על הדרך בה פוגמים המגדלים בתחושת העירוניות אבל הפתרון המוצע בדרך כלל הוא ציפוף בתוך הריקמה. קולקר מסב את תשומת ליבנו לעובדה שצורת מגורים כזו לא מתאימה לתרבות שלנו. אנחנו יכולים להתאמץ עד כמה שנרצה אבל אם לקוחות לא יקנו, יזמים לא יבנו. אמנם לנו האדריכלים יש כח להשפיע פה ושם אבל כמו שאמר רם קולהאוס "אדריכלות היא תערובת של כוח וחוסר-אונים".
