האם ישומר הבנין הכי מכוער?

כתבה של נועם דביר ב"הארץ" מספרת על בנין אמיר בירושלים - בית דירות שזבה בזמנו לתואר "הבניין הכי מכוער בעיר" וכעת נראה שעומד בפני הריסה בעקבות תכנית פינוי - בינוי חדשה. למרבה צערו של נועם, הבניין אינו מוכרז לשימור ודינו כנראה יהיה להיהרס.

מרכז אמיר, הידוע גם בכינוי "בניין השופרסל", הוא בית מגורים בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ואגרון בירושלים, מול כיכר פריז. הבניין תוכנן בידי האדריכל דוד רזניק ב-1958, ובנייתו הושלמה ב-1961. הבניין ניצב על עמודי בטון בצורת וי מעל קומת מסחר ומוקף במרפסת רציפה. הבניין נבנה בשיטה שהייתה מהפכנית בזמנו, חלקיו המוכנים הונפו על ידי עגורן וקצב הבנייה היה קומה ביום.


כיום גם האדריכל רזניק אומר שמצב הבניין קשה "הדיירים התחילו להוסיף מזגנים ומחסנים על המרפסות או פשוט לסגור אותן. זה כואב לי מאוד מפני שהבניין הזה התפרסם בכל העולם בגלל החדשנות שלו. כשאני עובר שם היום אני מפנה את הראש לצד השני של הכביש. אני לא יכול לסבול את מה שעשו לו".


כרגיל נועם מצדד בשימור של כל מבנה כמעט בארץ וכרגיל אני בצד השני של המתרס. נועם בשם השימור מקדש כל מבנה, יפה או מכוער, חשוב או איזוטרי. אני בשם הקדמה מוכהאם ישומר הבנין הכי מכוער?ן להחריב כמעט כל דבר, מכוער או יפה, זניח או חשוב היסטורית. לטעמי יש רק מעט מאד מבנים שראויים לשימור. אדריכלים ומבקרי אדריכלות רוצים לשמר כל קיר וחורבה ופוגעים בדרך שבה רקמת העיר מחדשת את עצמה. מתחמים מצועצעים כמו "מתחם הרכבת" אינם שימור אמיתי בעיני אלא אדריכלות מצועצעת מפלסטיק, מבנים כמו בית ההסתדרות צריך לדעתי להעיף.


הייתי שמח אם כל אנשי השימור היו גרים במבנים אותם הם מבקשים לשמר עד שיצליחו לשפץ אותם. זה קל לצעוק שחשוב לשמר על גבם של אנשים אחרים.

המאמר באדיבות

תגובות