יסקי מור סיוון הם הצלחה. על העובדה הזו אי אפשר להתווכח או לערער ולכן נראה מוזר לכאורה שמיד עם פתיחת הראיון מור יוצא בהתקפה על האדריכלות של פיבקו ושל אורלי שרם. אבל אם נשים ניתוחים פסיכולוגיים בצד, נבין שההתקפה הזו מסמנת בדיוק את השקפתו של מור לגבי אדריכלות בכלל, השקפה שנוגדת את אדריכלות הסטארים. מור אומר: "אנחנו אדריכלים של לקוחות, ולכן בסופו של יום אנחנו לא עושים מה שאנחנו רוצים, אלא מה שהמזמינים רוצים. הפתרון התכנוני צריך להיות יצוק על הלקוח ולא על גחמות האדריכל. לקוח שעושה בית אצל אורלי שרם, למשל, לא גר בבית שלו, הוא גר בבית של אורלי שרם." ובהמשך "בסופו של דבר, היצירתיות שלנו מוגבלת, אני צעצוע של יזמים."
* בתמונה - עמי מור, צילום - עינת לברון מתוך הכתבה בגלובס
האדריכלות תמיד נקרעה בין הקצוות האלה. האם אנחנו אמורים להיות "מהנדסי פתרונות" ללקוחות או שאנחנו צריכים לתת את דעתנו האישית? אין כאן נכון ולא נכון, שני הצדדים צודקים. מי שביקש מאורלי שרם, פיבקו, או אפילו פרנק גרי לבנות לו בית רצה לקבל את דעתם האישית, גם במחיר נוחות או מחיר. יש יזמים שרוצים את המיתוג שתכנון כזה גורר אחריו (מי אמר בצלאל ולא קיבל? מגדל מאייר? יו של סטארק?). מצד שני יש הרבה מאד יזמים שרוצים שהבנין "יעבוד" - שיעלה על פי התכנון, שיהיה ידידותי למשתמשים שלו והעיקר - רווחי.
אם אפשר לאפיין את יסקי - מור - סיוון כ"מהנדסי פתרונות" הרי שמבחינת הלקוחות שלהם זו מחמאה ובצדק. גם בתכנונים שלהם יש כמובן את הצד העיצובי של האדריכלות, אבל הדגש הוא על
הפתרון. עמי מור מרגיש לא נוח הן כשהעיצוב אינו הכי טוב שרצה (כמו במגדל חיל האוויר שבקריה) והן כשהפתרון הפונקציונלי לא מושלם (סכימת התנועה בקניון עזריאלי).מאחר ואנחנו רגילים כל כך לקרוא על סטאר-כיטקים, מרענן לקרוא את דעתו אדריכל שרואה את עצמו כמשרתם של היזמים.
