הטיעון שמעלה לרמן פשוט ומדויק - מערכת התכנון הפרברית בישראל מקדשת את השטחים הפתוחים, יוצרת עוד ועוד פארקים וגינות "לטובת הציבור". זה נוח ליזמים - קל למכור את זה לעיריה ולרוכשים, אבל בפ
ועל מי שגר ליד הפארק לא זוכה רק לנוף אלא גם לאפשרות לגור ליד "חיות הטרף". הצפיפות הנמוכה של הפרברים אינה מאפשרת קיום של בתי קפה או פעילויות אחרות שימשכו מבוגרים לפארק. מי שנשאר בו הם רק בני הנוער להם אין רכב ואין מקום אחר לבלות. בסביבה הומוגנית כזו צריך להוסיף לתבשיל רק קצת אלכוהול והוא הופך למטרד.יואב מסכם את המאמר כך: "תקני השטחים הפתוחים ההזויים של ימינו אלה אחראים בין השאר ליצירתם של אותם פארקים חד-גוניים, מסוכנים ורועשים ועולים באיכות חיים ירודה למתגוררים סביבם ואף עולים לעתים בחיי אדם ממש. אם אתם רוצים לישון בשקט, מומלץ לא לגור ליד פארק, בטח לא באזורים הפרבריים החדשים בישראל."
המאמר מומלץ לכל מתכנן עירוני.
