שיתוף הציבור - מה קורה בשטח?
פארק המסילה אמנם תוכנן על ידי האדריכלים והעירייה אבל הכוחות שפעלו ברקע הם כוחות חדשים - התושבים. מדברים לא מעט על שיתוף הציבור ובמיוחד בהקשר של המחאה החברתית אבל ממעטים לשים לב לתהליכים המתרחשים. אותם הכלים ששימשו את המחאה משמשים כבר מספר שנים את תושבי השכונות והקהילות להתארגנות עצמאית, ופארק המסילה בירושלים מהווה מקרה מבחן מעולה. אולי בגלל אופי השכונות הקהילתיות והמובחנות יותר, אולי בגלל הפתיחות הרבה שמפגינה העירייה בבירה, כך או אחרת ועדי פעולה מקומיים התארגנו ושותפו בתהליך. פארק המסילה הנו פרויקט מתמשך, בשבוע הבא למשל יוצגו לציבור החלקים הגובלים בגוננים.עיצוב מוגמר ועיצוב מתפתח
בכתבה משווה דביר את הפארק ל High Line במנהטן, פרויקט שהציג "פרטי עיצוב איכותיים - ספסלים, מזרקות, מעקות ועוד - שהפכו את המסילה לגן עדן עירוני-אקולוגי" ושואל "מדוע ירושלים לא ראויה לעיצוב ברמה דומה?"התשובה האמתית לשאלה אינה גובה התקציב, כפי שטוען האדריכל בכתבה. התשובה היא שיטת התכנון. במנהטן ניתן לאדריכלים מנדט גדול יותר והם הגיעו לפרויקט סגור שהוגש לקהילה. בירושלים המצב אחר. הפרויקט מתקדם לאט, הציבור קובע את צורת הפיתוח המבוקשת ובמידה מסוימת חלקים מהפארק כיום הם למעשה סקיצה. לפארק הירושלמי יש עוד לאן לגדול. העצים בו עוד יצמחו, ספסלים יוקמו, בתי קפה ופעילויות מיוחדות יבנו אותו ויפתחו אותו.
שיתוף הציבור - גרסה 1.5
סביב הפארק הירושלמי מתחיל להתגבש הסוג הבא של שיתוף הציבור - השיתוף
באחריות. התושבים לא רק מקטרים או מנסים להשפיע על גופי התכנון העירוניים, הם לוקחים אחריות על עצמם. בימים אלה מנסים וועדי השכונות המדוברות להקים ארגון של "שומרי המסילה". מתנדבים שיסייעו לעירייה בפעילויות השמירה על המתקנים, הניקיון והפארק בכללותו. לתושבים משימה כזו קלה פי כמה מאשר לעיריה. ראשית, הם גרים במקום ועוברים בו, שנית - להם זה אכפת יותר.מעורבות ברמה כזו מבורכת אבל כבר כעת ברור שזה לא סוף התהליך.
שיתוף הציבור - גרסה 2.0
הצורה החדשה של "שיתוף הציבור" היא למעשה לא שיתוף אלא ממש לקיחת האחריות. בלי העירייה, בלי ועדים, דרך מערכות אינטרנט ורשתות חברתיות ניתן לראות יותר ויותר מקרים בהם הציבור פשוט עושה ולא מחכה. גינות קהילתיות מתחילות לצוץ בלי תיאום, אירועים מתקיימים במרחבים ציבוריים בצורה המזכירה פעולות גרילה (ואגב, גם בזה ירושלים מובילה).אם רוצים לראות לאן התחום יכול להגיע, צריכים קצת להציץ החוצה לעולם. אחת הדוגמאות המקסימות ביותר היא של קהילה מקומית בארצות הברית שהתארגנה דרך פייסבוק לשמירה על ההידרנטים של כיבוי האש. אחד התושבים הבחין שהגישה להידרנטים נחסמת לאחר סופות שלגים, ובעוד שהעירייה אינה מסוגלת לטפל בכך, אנשים פרטיים מנקים את שבילי הגישה לביתם ממש בסמוך. בעזרת אפליקציה פשוטה הם הזמינו אנשים "לאמץ" הידרנט. מי שנרשם לאימוץ לשנה היה אחראי לפנות שלג גם בסביבת ההידרנט עצמו.בלי פיקוח, בלי תמורה, פשוט כי אתה כבר שם וכי אכפת לך.
פארק המסילה בירושלים הולך ומסתמן כמקום בו זה יכול לעבוד. קהילה ברמת מעורבות גבוהה כזו יכולה בהחלט לתת לאנשים "לאמץ" ספסל, עץ או מתקן משחקים. בלי העירייה, בלי תקציב, בלי כלום. זה הספסל שלי ואני אדאג שיהיה תקין וצבוע, שהעץ לידו יושקה, שהשיח יהיה גזום.
פארק המסילה בירושלים צריך ויכול להפוך למקום מדהים.
