פריז, טוקיו, תל אביב

"מה עושה מגדל יוקרה במרכז העיר הלבנה?" שואל נועם דביר. מה באמת לעזאזל עושה מגדל בתל אביב? מגדלים זה איכס! לתל אביב מגיע שימור בפורמלין והנה ראש העיר האכזרי, היזמים החמדנים ואדריכל חסר מצפון (יסקי-מור-סיון) חוברים כולם יחד ופוגעים בעיר!... מממ כן, בטח.


בכתבה ב"הארץ" מציג נועם את הבניין החדש בפינת הרחובות פרישמן ודיזינגוף וכותב "התוכנית הראשונית של המגדל אושרה עוד לפני שארגון אונסק"ו הכריז על מרכז תל אביב כאתר מורשת עולמי והגביל את הבנייה לגובה בחלקים נרחבים במרכזה. משום כך הורשו היזמים להמשיך בקידום התוכניות ולבנות מגדל באחד מהאזורים הרגישים ביותר בעיר מבלי להיות מוטרדים מתקנות השימור או לטפל בהתנגדויות מטעם הציבור."


האדריכל יוסי סיון עונה לו כך "תראה, יש מודל של פריז ומודל של טוקיו, זה שני צדדים הפוכים להתייחסות לבנייה לגובה ואת שניהם אני מאוד מעריך ואוהב. בפאריס יש את ההרמוניה ואת הקוהרנטיות וקנה המידה שחוזר על עצמו, וזה נהדר. מצד שני כשאתה בא לטוקיו ואתה רואה בניינים נמוכים ליד מגדלים והכל בקקופוניה וכאוס, זה נורא מסעיר. אולי כולנו חטאנו ופשענו אבל במשך שנים לא התייחסו לעיר הלבנה כגורם שיש להתחשב בו. ברחבי תל אביב החלו לקום מגדלים בצורה ספורדית ובעצם האופי של העיר מתחיל להידמות יותר לטוקיו. זהו, זאת עובדה".

פריז, טוקיו, תל אביב

הטענה שמשמיע דביר היא הטענה השלטת כיום בשיח האדריכלי בארץ... במיוחד ב"הארץ". סיון עונה לו את תשובה אמיתית ונכונה אבל עושה את זה תוך התנצלות שלדעתי אינה במקומה. אני רוצה להשתמש בדוגמאות של פריז וטוקיו כדי להדגיש את הנקודות העיקריות והמחלוקות הגדולות בנושאי עירוניות כיום.


באופן פרדוקסלי פריז שאנחנו כל כך אוהבים ומעריכים היא תוצר של תכנון אגרסיבי, לא מתחשב ולא משמר, שבוצע על ידי אוסמן בחסות נפוליאון השלישי. אפשר להגיד על התוכנית הזו הרבה דברים אבל היא פתחה את פריז, הקטינה את התחלואה בעיר והעלתה את רמת החיים בה. כשאנחנו מתייחסים כיום לעירוניות של פריז אנחנו מתיחסים לתקנות המחמירות לגבי בניה - הגבלות גובה, שימור ומגבלות בירוקרטיות אחרות שמונעופריז, טוקיו, תל אביבת למעשה פיתוח במרכז העיר. התוצאה של כל אלה היא שפריז הופכת בהדרגה לעיר בוטיק, עיר יקרה לעשירים בלבד כשאזורי המגדלים שלה נדחקים החוצה לאזור ה 20 דקות נסיעה.


טוקיו היא מקרה אחר (וסינגפור אפילו יותר), בטוקיו ניתן לבנות לגובה והעיר מאפשרת מגורים בכמויות גדולות במרכזה, מעל לעסקים ולמסעדות ולרחובות ההומים.

תבחר! או מגדלים או סביבתיות.

אחת הטענות המרגיזות ביותר נגד מגדלים באות משוחרי איכות הסביבה. זאת טענה אווילית כשהם מצד אחד טוענים שהעיר ירוקה יותר מהפרוורים ומצד שני מתנגדים למגדלים. כן, העיר באמת ירוקה יותר. תושב עירוני מוציא פחות חשמל על מיזוג והרבה פחות דלק על תחבורה מאשר חברו מהפרבר. כל מי שתומך בהפיכת העולם לירוק יותר חייב לדחוף לבניית מגדלים כמה שיותר. טוקיו ירוקה יותר מפריז.

תבחר! או מגדלים או דיור יקר.

אין מה לעשות, חוקי ההיצע והביקוש מנצחים בסוף את כולנו. בכל מקום בו התקנות מחמירות ואנשי השימור הולכים ומתחזקים מחירי הדיור עולים מעל לממוצע הארצי. הבעיה הגדולה ביותר עם השמרנים היא שהם אף פעם לא מסתפקים במה שבאמת חשוב. אם יש 3000 בניינים לשימור בתל אביב (3000! השתגעתם לגמרי!), הרי שהם עדיין יתווכחו גם על האחרים וידרשו דרישות ביורוקרטיות שימנעו פיתוח, לדוגמה - המגדל בפרישמן דיזינגוף. ערים שהגבילו את הצמיחה לגובה הפכו לערים בהם חיים רק שני הקצוות, העשירים ביותר והעניים ביותר. כשתל אביב מגבילה את כמות הדיור בצורה חריפה כל כך היא למעשה דוחפת את מעמד הביניים שלה החוצה. המנוע של תנועת הצדק החברתי גם בארץ וגם בעולם התעורר סביב מחירי הדיור בערים שמגבילות כיום צמיחה ופיתוח מספקים (גם ניו יורק כיום מוגבלת מאד לפיתוח חדש).


כן, תל אביב צריכה מגדלים ודחוף. מגדלים עם דירות בגודל בינוני שיתאימו גם למעמד הביניים ולא רק לעשירים. מגדלים עם חלק תחתון מסחרי או ציבורי. מגדלים שישבו על הרחוב ולא בצורה מנותקת כמו באזור פארק צמרת. מגדלים ובמרכז.

המאמר באדיבות

תגובות