אני מסתכל על סדרת הציורים הנאיביים של רפי פרץ ורואה את תת ההכרה הקולקטיבי של כולנו, את הדרך בה אנחנו מבינים את העיר. רפי הוא צייר תל אביבי ובסדרת הציורים שלו הוא היה חייב לבחור מה להציג ומה להשמיט מהציור. הבחירות של רפי משקפות את הדרך בה אנו מזהים אייקון אדריכלי וכמובן שמגדלי עזריאלי לא נעדרים מהם כשהוא מצייר את כדור העיר. אבל לא רק הציירים בוחרים במגדלים כאייקון לעיר, הם הופיעו כבר במפות מזג אוויר ובכתבות רבות המספרות על תל אביב ונדרשות לתמונת אילוסטרציה. כשרוצים לסמן "תל אביב", מציגים את מגדלי עזריאלי.
אז מה יש בהם?
אם חושבים על כך לעומק נראה שלאייקון אדריכלי אמיתי צריכות להיות מספר תכונות. נכון, כדאי מאד שהוא יהיה גבוה, למרות שכיפת הסלע כנראה תגבר על מגדל דוד כאייקון לירושלים, אבל מגדלי עזריאלי לא גבוהים יחסית לסביבתם. חלק מהאייקונים ניצבים נבדלים מסביבתם כך שהם בולטים יחסית לרקע (פסל החירות, האופרה בסידני) אבל גם בזה מגדלי עזריאלי לא מצטיינים. נראה שההצטיינות העיקרית של המגדלים היא בתכונה הנוספת שאייקון צריך - פשטות. את מרבית האייקונים האדריכליים בעולם ניתן לצייר בסקיצה קלה בעיפרון. אייקון אדריכלי ניתן לזיהוי חד משמ
עי בציור של מעט מאד קווים. כמו מגדל אייפל בפריז, גם את מגדלי עזריאלי ניתן לצייר בשניות וכולנו נזהה אותם.
