קוריטיבה - עיר של הצלחה וכישלון

אסתר זנדברג כותבת ב"הארץ" על ירידת קרנה של העיר קוריטיבה שבברזיל, העיר שנודעה במיוחד בזכות מערכת תחבורה ציבורית שלה כמו בזכות ז'יימה לרנר, ראש העיר המיתולוגי והכריזמתי שלה שהפך לגורו לתכנון עירוני ועירוניות חדשה.

"מעל הכל היתה זאת האמונה בכוחו הכל יכול של התכנון" כותבת זנדברג, "שבחלוף הזמן התברר שהיתה לקוריטיבה לרועץ (...) מחקרים ומאמרים שפורסמו לאחרונה מגלים סימני משבר: ירידה ניכרת נרשמה בשימוש בתחבורה הציבורית, שתעריפיה התייקרו ותחזוקתה הידרדרה; שימוש הולך וגובר בכלי רכב פרטיים, ששיעור ההחזקה בהם בעיר כיום הוא הגבוה ביותר מבין בירות המחוזות בברזיל; הזנחה של שבילי האופניים והפארקים, שנותרו ריקים ברובם; עלייה בשיעורי הפשיעה באופן יחסי לעיר שציפו ממנה לגדולות."

השאלה האמיתית העולה מהכתבה היא האם לרנר טעה בהנחותיו לגבי העיר. אם העיר נכשלת, האם זה בגלל תכנון כושל וחוסר הבנה של העירוניות? 

לרנר היה כריזמטי וככזה הפיק ציטוטים שנכנסים ישירות לפנתיאון: "העיר היא המפלט האחרון של סולידריות" ו"המענה למרבית הבעיות האנושיות טמון בערים שלנו". כולם מאסכולת "העיר אינה הבעיה, היא הפתרון". דור שלם של חוקרי עירוניות ננעל בעקבות משפטים אלה וכיום זו הגישה השלטת לנושא התכנון העירוני, אבל כרגיל העיר ממשיכה לתעתע בכולנו.

רגע לפני שמספידים את משנתו של לרנר או מחפשים את הסיבות לשקיעה בפולקוריטיבהיטיקה הנוכחית, אני מציע לחשוב על האפשרות הבאה: יתכן שהמודל לעירוניות מכיל בתוכו את גרעין השקיעה שלו עצמו. הצלחת העיר, כל עיר, בכל שיטה, מביאה בהכרח לעלייה ביוקר המגורים במרכז. עליה זו מרחיקה את מעמד הביניים לפרברים ויוצרת רובעים של עשירים מאד ועניים מאד. המנוע לג'נטריפיקציה ולהתדרדרות העיר מובנה בהצלחה שלה. למעשה העובדה שעניים רבים כל כך באו אל העיר היא דווקא העדות להצלחה ולא לכישלון.

עיר היא יצור מורכב. שיפור בתחבורה מביא לכדאיות מגורים בפרברים, שגורר את יציאת מעמד הביניים שיכולים להרשות לעצמם את הנסיעה, והעיר נותרת רק עם הרובעים העניים ממש במרכזה ומגדלי העשירים לידם (מוכר למישהו?). כדי לטפל נכון ולאזן את כל השפעות הלוואי של כל התהליכים מתכנני ערים צריכים כישורים של להטוטן ולא של אדריכל, מנסים בו זמנית לתאם בין פעולות וגופים שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר.

"מעל הכל היתה זאת האמונה בכוחו הכל יכול של התכנון" כותבת אסתר זנדברג, והתכנון והמתכננים, והאדריכלים והחכמים, וכל סוסי המלך וכל פרשיו, לא יכולים לשנות תהליכים חזקים כל כך... אבל עדיין חייבים לנסות.

המאמר באדיבות

תגובות