פירצה קוראת ליזם

במשולש הכח של העירייה, היזמים והתושבים הולך ומשתנה המאזן. התב"ע הנקודתית, הכלי ששימש מאז ומעולם כלי יזמי לדחיפת תכניות נתקל בהתנגדויות תושבים. אבל האם רק היזמים מפסידים או גם העיר? נעמה ריבה כותבת ב Xnet על שני מקרים כאלה בתל אביב.

הפרויקט בסמוך לכיכר המדינה מציע שני מגדלים של 15 קומות. זהו כבר הסיבוב השני בוועדה המחוזית והתב"ע הנקודתית שונה כבר ממגדל אחד לשניים, מדיור לזכאים לסתם "דירות קטנות, וכל זה כשסבב ההתנגדויות טרם הסתיים. פרויקט אחר מציע מגדל במקום שבו שוכנת כיום תחנת המשטרה של דיזינגוף ובו עלו וירדו אחוזי הבנייה ושונה חלק מהייעוד מבית מגורים לחדרי מלון.

 

"תב"עות נקודתיות" כותבת נעמה, "מגדירות מחדש את זכויות הבנייה ובכך מאפשרות להקים מגדלים בתוך מרקם עירוני נמוך יחסית, גם ברחובות צרים. מדובר במרחבים שמתכננם המקורי לא ייעד למגדלים. (...זו) שיטת תכנון התופסת תאוצה בשנים האחרונות ומאפשרת ליזמים לרכוש חלקה ולהקים עליה בניין גבוה. במונח הזה יש סתירה פנימית, משום שתוכניות בניין עיר נועדו להגדיר מרחב עירוני שלם, לטפל ברחובות ובשכונות, בעוד שהתב"ע הנקודתית מטפלת בחלקות בודדות ללא התייחספירצה קוראת ליזםות לסביבתן."


תב"ע נקודתית הינה הכלי שנועד לפתור בעיות בתכנון מלמטה למעלה. לכאורה, דרך התכנון ההגיונית היא הפוכה - תוכניות בינוי הערים (תב"ע) פועלות בהתאם לתוכנית המחוזית ומבנים בעיר מתוכננים בהתאם לתב"ע. טוב ויפה אלא שכולם יודעים שזה לא עובד. המציאות מהירה מדי והתוכניות מגבילות מדי. "הקלה", "שימוש חורג", "תבע נקודתית" - כל אלה ואחרים הם מנגנונים שנועדו לאפשר גמישות. אלא שהכלים האלה מנוצלים על ידי היזמים גם כדי למשוך זכויות למקסימום, לעקוף זכויות תושבים, ולהתעלם משיקולים עליהם הגנה התב"ע. בתכנון עירוני ובכסף גדול, פירצה קוראת ליזם.

את תאוותם המובנת של היזמים לרווח מקסימלי אמורות לרסן הוועדה המקומית והמחוזית, הן אלה שאמונות על זכויות הציבור ועל המרחב הציבורי. אלא שהעיריות והוועדות היו מאז ומעולם חלשות מול היזמים וכך הפכו הכלים האלה לכר פעולה למאעכרים ואף לשחיתויות. בשנים האחרונות ובעיקר מאז גל המחאה החברתית התנגדויות תושבים הופכות חזקות יותר ויותר. בתל אביב, בה הרמה הסוציו-אקונומית של התושבים גבוהה והם יכולים לשכור עורכי דין, אין כיום תוכנית שתעבור בלי שכח "נימבי" כלשהו יעמוד מולה.

היכולת המוגברת של התושבים לבלום תוכניות היא מבורכת לעתים אבל יש לה מחיר. המחיר הוא הקפאת המצב הקיים בעיר וחוסר יכולת פיתוח. לא רק ליזמים, גם לעירייה עצמה. דוגמה מוחשית ביותר היא תכנית 3700 לפיתוח צפון העיר. זה סיבוב התכנון השלישי וכבר שנים לא מצליחים לבצע אותה. אפילו חולדאי עם מלוא כוחו לא יכול לקדם תוכנית בלי בג"צים שיגררו עוד ועוד... ומדובר בשטח ריק.

תגובות