"אנחנו בעידן של אדריכלות קיצונית." אומר הלוי, "הטכנולוגיה הבשילה לדרגה שבה מורידים קובץ ממחשב שממנו מורידים תבנית ליציקת בטון. התוצר של זה הוא תעשיית ה'מה שאתם רוצים', ואדריכלים עשויים מחומר כזה שמאוד-מ
אוד מקשה עליהם לרסן את עצמם ולא לעשות את מה שהם רוצים, אם הם יכולים. (...)
האדריכלות החדשה מחפשת את הצורה ופחות מתייחסת למקום ולהקשר. הסטארכיטקטים כל כך מוכשרים, כל כך ממותגים וכל כך חזקים, שהם יכולים לעשות פחות או יותר ככל העולה על רוחם. אני כמובן מאוד מקנא בהם על כך, בתור אדריכל מסחרי בפרובינציה ים תיכונית, ועם זאת, חייבים להודות - שלפעמים זה יוצא להם, ולפעמים - לא."הראיון מצוין. הלוי כנה בהצגת ההתלבטות הקבועה שיש בין השאיפה לתת ללקוח את המיטב עבורו ללא אגו אדריכלי לבין השאיפה הטבעית להאדרה עצמית שיש בכל אחד מאיתנו ... בין אדריכל (שמשמעותו בארמית "עבד ההיכל") לבין אריכטקט (בלטינית "ראש הבנאים").
