שלושה סיבובים בקיבוץ נען

מיכאל יעקובסון מפרסם בבלוג שלו שלוש רשימות העוסקות בקיבוץ נען. חדר האוכל, בית גלילי, אולם הספורט, גן הזיכרון, התיאטרון הפתוח, בית ברל ועוד. את כל אלה מלווה מיכאל בחומרי ארכיון, צילומים מעודכנים, סיפורי הסטוריה והעיקר, בדעתו ובתחושותיו בביקור במקום.

"כבר הרבה זמן שאני משתוקק להגיע ולבקר בקיבוץ נען" כותב מיכאל, "הרבה אדריכלים הותירו בו את חותמם וניתן להעביר בו כמה שעות טובות באחת מגלריות האדריכלות המרשימות שביקרתי בהן. אפשר 'להיפגש' כאן עם חנן הברון, שמואל מסטצ'קין, שלמה גלעד, גדעון שריג, ריכארד קאופמן וזלמן עינב. רשימה מאד מכובדת בשביל יישוב כל כך קטן."
כל מי שהתגורר בקיבוץ כלשהו ייהנה לקרוא את הרשימות אבל למרות ההיקף והעומק יש בהן החמצה מסוימת. קיבוץ, כל קיבוץ כמעט, אינו יכול להיות מאופיין על ידי חלקיו, על ידי המבנים שבו. העיקר באדריכלות הקיבוצית הוא המרחב הציבורי שבין הבתים. השטח שבין בתי המגורים, הגנים, השבילים. אין בארץ ואולי גם בעולם עוד מקום בו לא ניתן לראות על הקרקע את החלוקה הפרטית. אין גדרות, אין הגדרות, השטח הציבורי מגיע עד לסף הדלת ומצד שני השטח הפרטי פולש החוצה בצורת פרגולות או מרפסות קטנות. התמונה כאן שצולמה על ידי מיכאל ממחישה חלק מהסיפור שעדיין לא סופר.