רכבת צעצוע ומייל התרבות בירושלים

עם ההתקדמות בשיפוץ מתחם התחנה הירושלמי סוקרת קשת רוזנבלום את הפרויקט ב"הארץ". הפרויקט המתוכנן להסתיים באפריל 2013 מעלה כמה שאלות לגבי שימור מבנים וכן לגבי השתלבותו ותרומתו למתחמי התרבות הקרובים בעיר. 

המייל התרבותי

"את המתחם החדש ממתגים היזמים כמפגש בין תרבות לקולינריה” מדווחת קשת, "הוא נמצא בתוך רצף עירוני המכונה בעירייה 'המייל התרבותי', שנמתח בין תיאטרון ירושלים, מתחם בית המצורעים האנסן, תיאטרון החאן, הסינמטק ומרכז שרובר לתרבות. בנוסף לכך סמוך אתר התחנה לגן הפעמון ולפארק המסילה. הפארק, ששלושה רבעים ממנו כבר הושלמו, שוכן על תוואי המסילה בין מלחה לחאן ומשמש טיילת להולכי רגל, חובבי ריצה ורוכבי אופניים".

'המייל התרבותי' היה רעיון שהגה טדי קולק - מתחם שנמצא מחוץ לעיר העתיקה אך יכול ליצור מרכז עיר חדש. השם נראה שנבחר כדי לעודד תרומות מיהודי ארצות הברית אבל המרחב לא הצליח להתרומם. 'המייל התרבותי' פשוט ארוך מדי ואין בו פיתוח סביבתי שתומך בהליכה לאורכו. בתמונה כאן שמקורה מרכב הצילום של גוגל, ניתן לראות את קטע הדרך מתיאטרון החאן הסמוך אל אזור התחנה. רק 150 מטרים, זה הכל, אבל המדרכות צרות מדי, חשוכות מדי וחסרות פעילות תומכת כמו בתי קפה או אפילו מסחר. נראה שלמעט באירועים כמו פסטיבל הקולנוע הבינלאומי, כל מוסד תרבות בו מתפקד כאי מבודד.

האם מתחם התחנה יהיה משמעותי דיו לשנות את המצב? לא בטוח. מרכז ממילא החליף למעשה את החזון של קולק. מתחם התחנה בירושלים עלול ללכת בעקבות מתחם התחנה בתל אביב ולהפוך לאי מבודד.

שימור המתחם

נושא נוסף בו דנה קשת במאמר הוא צורת השימור. "פרויקטים אלו" היא כותבת, "חינניים ככל שיהיו, מעוררים תחושה מעט לא נעימה של איחוד מאולץ של סיפורים סותרים למען האדרת הנוסטלגיה". גם האדריכלים המרואיינים בכתבה מודים שהם הצטרכו "לבחור גרסה" בין תקופות שונות ושיטות בניה שונות שעברו על המקום. "“מה שחשוב הוא לא לנסות לחזור בזמן וגם לא להקפיא את המצב כמו שהוא". אומר אדריכל השימור משה שפירא בכתבה, "אז אין פה הדיוק ההיסטורי, אבל יש עיצוב של משהו שיכול היה להיות פה. יבואו אסכולות שימוריות נוקשות יותר ויראו בזה תעתוע, אני חושב שהתחנה היא סמל (...) השמשה היא השימור הכי טוב, גם אם במהלכה מקבלים הרבה החלטות נקודתיות שאפשר להתווכח עליהן”.

כמי שאינו מעריך מאמצי שימור במיוחד ומוכן לפוצץ כל מבנה כמעט, אני דווקא מזדהה עם גישתו של שפירא. הדרך היחידה לשמר מתחמים כאלה היא להפוך אותם לצעצוע קיטשי שימשוך קהל. מתחם התחנה בתל אביב, המושבה הטמפלרית, אלה ואחרים מייצרים נוסטלגיה אינסטנט המייחדת את המקום ומאפשרת לו זהות ומיתוג. מאחר ולדעתי אין שום צורך בשימור קפדני (או בכלל) של מקומות כאלה, הרי שהפיכתם לקיטש כדי למשוך קהל היא מערכבת צעצוע ומייל התרבות בירושליםשה לגיטימי לחלוטין. אם זה יכול לתרום לעיר ולתושבים, מצידי שיבנו את זה מפלסטיק ורוד.

המאמר באדיבות

תגובות