על אדריכלים ונקרופילים

לפעמים אתה נתקל במאמר שנכתב על ידי אדריכל שפשוט שותל אותך במקום. למה ואיך יכול להיות שאדריכל מוכשר כמו אסף גוטסמן חתום על מלל כל כך הזוי ולא קומוניקטיבי? סטודנטים לארכיטקטורה מפתחים נטייה אובדנית כשמישהו כותב ככה.
למשל פסקה כזו: "הארכיטקט, כמו שפה סודית המקיפה ממלכה שלמה, מתקיים בתוך עולם מקודד של תבניות, טקסטורות וקווים ומייחד אותו תהליך מחשבה, המגדיר מחדש נקודות ייחוס. בסופו של דבר, הארכיטקט מתפתה בגלל עוצמתו של המופשט ולרוב עולה דיסוננס מסוים בין עדיפויות מוצהרות, לעדיפויות בלתי מוצהרות, כמו גם התהליך הבלתי נמנע, התרגום".

מה? מה אפשר לעשות עם זה? רק לשים על המדף בספר פיוטים יחד עם שיריו של נקרופיל העגבניות מהתוכנית מסטר שף.