רקע:בשנת 1964 החלו בבניית בית חולים בדימונה. פרויקט זה מעולם לא הושלם ושלד הפרויקט עומד עד היום כאבן שאין לה הופכין. מאז ועד היום נאלצים תושבי דימונה והסביבה להגיע עד לבית החולים סורוקה בבאר-שבע לכל טיפול החורג מטיפול קופות החולים ובשעות הערב והלילה, נשארים התושבים ללא מענה רפואי לבעיות דחופות, אלא במרחק 35 דק' נסיעה אל העיר הגדולה.
בזכות תורם אמריקאי בשם דיוויד מיראז', הסתיימה בנייתו של מרכז רפואי שייתן מענה לצרכים הרפואיים הדחופים, יספק טיפולי דיאליזה, טיפולי שיניים ושרותי מעבדות, רנטגן וחדר גבס.
קונספט של חיבוק חם ומקבל את הבא בשערי המרכז הרפואי, יחד עם מבנה ציבור ידידותי ולא מאיים, מזמין ומעניק הנחה את התכנון של מרכז רפואי. כחלק מהקונספט, התרומה של המבנה לעיר ולרחוב מעבר לתפקודו הפרוגרמתי כמרכז רפואי היוותה חלק מרכזי וחשוב בתכנון.
המרכז מוקם על שדרות הרצל. שדרה זו הינה השדרה המרכזית בעיר ועליה ממוקמים מס' מבני ציבור. בין השאר התחנה מרכזית.
המבנה ממוקם מול רחוב מכבים במקום שבו היה קיים גן זנוח "גן ג'ונסון" ובסמוך למוקד מד"א הוותיק.
האזור בו מוקם המרכז, מבחינה עירונית, סובל מדלילות בינוי וממזרח לו שכונת מגורים ומסחר מועט. על מנת לחזק את הרחוב ואת הקשר בין השכונה למרכז העיר ניצלתי את ההזדמנות של בניית המרכז ליצירת נקודת עצירה עירונית. ככר עירונית, עם ספסלים, עצים וברזיות.
תכנון המרכז הרפואי נבע מנקודת המבט של המטופל. החל מהגעתו אל המרכז, דרך הכניסה למבנה, הפואייה והקבלה ועד לקבלת הטיפול.
מי שנזקק לשירותי המרכז, לרוב, אינו בקו הבריאות ומחפש מזור לחוליו. תכנון המרכז בצורת קשת, נועד ליצור תחושה של זרועות פתוחות המקבלות בחום את הבא בשערי המרכז.
שביל כניסה טרפזי, בעליה קלה יוצר אשליה אופטית המקצרת, למראית עין, את המרחק בין נקודת ההורדה לבין המבנה (סופר-פרספקטיבה). כניסה מקורה מקלה על הנכנסים, מגינה מפני מזג האויר החם ומפני רוחות המדבר החזקות.
מעברים פנימיים בצורת קשת, מוארים בבארות אור מהתקרה, מאפשרים תהליך של גילוי ומבטלים את תחושת האיום שעלולה הייתה להיווצר ממסדרון ישר וארוך. מעברים אלו מובילים אל המחלקות השונות. כחלק התפיסה של תכנון מנקודת מבט המטופל, הושם דגש על קלות ההתמצאות במבנה ע"י הפרדת המחלקות ובהן חללים קריאים וברורים .
חזיתות המבנה עוצבו כך שידגישו את הקווים האופקיים על מנת ליצור קו זורם למבנה, ע"י הדגשת הפוגות האופקיות בחיפוי האבן ובחלונות סרט צרים וארוכים לכל אורך החזיתות. פיתרון זה נבע גם מהתחשבות בתנאי מזג האוויר באזור, קריא רוחות חזקות, שמש לוהטת בקיץ וקור בחורף. חלונות הסרט הצרים מסננים את אור השמש בקיץ ולא מאפשרים חדירת קרינה ישרה אל המבנה, ואילו בחורף מתאפשרת כניסת קרני שמש מחממות לתוך המבנה. כמו כן החתך הצר של החלונות מאפשר התמודדות קלה עם הרוחות החזקות, ופתיחתם באופן חלקי ומבוקר.
